צדיק

 צדיק

הקדמה

"צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" (מ"ג תהלים צב יג) תהיתם איי פעם מה זה צדיק? מי נקרא צדיק? האם יש דרגות לצדיקות? ומי בכלל מעניק לך את התואר הזה? התורה? העם? צדיקים אחרים? או שאדם יכול להעניק את התואר הזה לעצמו? האם אנשים נולדים צדיקים או שמא הם הופכים לכאלה? מהן דרישות הקבלה לצדיקות ולמי יש סיכוי? האם אדם שנהיה צדיק יכול לסור מהדרך ולהפוך לרשע? או ההיפך? בפוסט הזה, אשתדל למצוא את התשובות. 

מי נקרא צדיק?

מבאר הרמב"ם בספר הלכות תשובה פרק ג' כי צדיק הוא זה שזכויותיו עולות על עוונותיו. והכוונה היא אינה לערך כמותי של זכויות לעומת עוונות אלה לרמת החומרה שלהן שכן עבירה אחת יכולה להיות מספיק כבדה כדי למחוק הרבה זכויות ומצווה אחת יכולה למחוק הרבה עבירות. תורת החסידות מוסיפה על דברי הרמב"ם שלפי ספר התניא צדיק זה אחד אשר אין בו אפילו יצר הרע, כלומר, שהרצון לעשות עבירות לא קיים בו. 

לכאורה נראה שיש תשובה ודאית לשאלה והעיניין הוא דיי פשוט, אבל לא כך הוא הדבר. כשאנחנו מדברים על עבירות ומצוות עלינו להגדיר את המושגים האלה ביתר דיוק. יש הרבה אנשים בעולם ולכל אחד מערכת מוסרית אחרת אז אם נשאל מיהו אדם טוב ומי לא, יהיה זה דיון שלא נצא ממנו. לכן, מכיוון שאנחנו מדברים על הגדרות בתוך הדת היהודית נחליט שכאשר מדובר על עבירות ומצוות הכוונה היא לעבירות ומצוות בתוך הדת היהודית. זה קצת עוזר לנו להתמצא שהרי הדת היהודית היא ספר חוקים, אחד אשר מציית לחוקי התורה הוא צדיק וזה העובר על חוקותיה הוא לא צדיק.

לתורה יש 613 מצוות וחלק מהן קשורות בעבודת בית המקדש. מכיוון שאין היום בית מקדש יש מצוות שלא ניתן לקיים, כלומר שאין היום אדם אשר מקיים את כל התורה כולה. אך האם זה אומר שאין צדיקים היום? או שהעובדה שאתה לא יכול לקיים מצווה פוטרת אותך ממנה? ולפני שנענה על זה אני אקשה עוד יותר - האם בכלל חובה לקיים את כל המצוות או שיש אחוז מסויים? וכשאנחנו מדברים על מצוות אנחנו מדברים רק על מצוות מקראיות (דאורייתא)? או שגם על מצוות שחכמים ציוו שלא כתובות בתורה באופן מפורש (דרבנן)? ומה לגבי זרמים שונים? האם אני עושה עבירה כשאני אוכל טונה על פיצה, קטניות בפסח או כל דבר שלא מאושר על ידי הבד"ץ? ומה יאמר על הקראים שהם שומרים רק מצוות דאורייתא ולא דרבנן? 

נתחיל מהחלוקה של התורה לתורה שבעל פה ותורה שבכתב. התורה היא ספר החוקים של עם ישראל, ולכן כל החוקים שיש בה הם כל החוקים שיש. את זה אנחנו לומדים מהפסוק: "את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם, אתו תשמרו לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו” (דברים, י"ג, א'). כלומר שאם זה לא כתוב בתורה ולא ניתן ללמוד זאת מהתורה באופן הגיוני אז זוהי תוספת והיא פסולה לפי התורה שכתוב שאסור להוסיף. הבעיה היא שלא כל החוקים בתורה הם מספיק ברורים וניתן לפרש אותם בכמה דרכים שונות. לכן החוק "לא תוסיף ולא תגרע" עובד כסוג של פילטר, אם הפירוש לא מוסיף ולא גורע כלום אז הפירוש הזה הוא כשר. למשל ניקח את התפילין והמזוזה. כתוב בספר דברים, פרק ו': "וקשרתם לאות על־ידך והיו לטטפת בין עיניך: וכתבתם על־מזזות ביתך ובשעריך". אנחנו לא יודעים היום מה הם טוטפות, ואנחנו לא יודעים כיצד בדיוק לעשות את הקשירה. אז מאין לנו שהתפילין שאנו מכירים היום הוא נכון בכלל? התשובה היא שתצורת התפילין היא מסורת שעברה מדור לדור, ואנחנו יודעים שהמסורת הזאת נכונה כי היא לא סותרת את התורה. היא לא מוסיפה שום דבר מיותר, ולא מתירה שום דבר אסור. תקחו כל מצווה שאתם מכירים היום ותבדקו אותה בעזרת הפילטר הזה. ואם אתם לא בטוחים, תמיד ניתן לשאול רב, לפתוח ספר, או לבדוק באינטרנט. 

אז יש לנו את התורה שבכתב. לא כל דבר שכתוב בה הוא מפורש מספיק ולכן יש פירושים מקובלים. פירושים אלו כתובים בגמרא, במשנה, ובספרי ההלכה. ספרים אלו הם כמובן לא תורה מסיני אלה המסקנות היוצאות ממנה אבל לצרכי סטנדרטיזציה הוחלט בעם שזוהי הדרך בה נלך וגם אם יש בהלכות אלו טעויות פה ושם או תוספות לכאורה מיותרות, כל עוד אנחנו בתוך הפילטר ואנחנו לא מוסיפים דברים חדשים לחלוטין או מתירים דברים אסורים כמו אכילת חזיר למשל, אז אנחנו פחות או יותר ישרים. נגיד למשל, אם התפילין שהניחו בני ישראל במדבר שונה מהתפילין שיש היום, זה לא קריטי מספיק כדי לפסול את התפילין שיש היום. או אם למשל טעינו ובעצם חשמל כן מותר בשבת, לא טעינו ברמה שהוספנו איסור חדש שהרי אש בטוח אסורה ובין חשמל ואש יש הרבה משותף (חום, אור, אנרגיה). הפואנטה שאנחנו ללא ספק עושים כמיטב יכולותינו להיצמד לתורה שבכתב. ולמה כל זה רלוונטי לנושא הפוסט? זה רלוונטי כי כאשר אנחנו משרטטים את הדרך בה צדיק חייב ללכת כדי להיות צדיק, עלינו לשרטט את הדרך באופן הכי ברור שאפשר. כי אם ניתן לצדיק הלכה שהיא לא כדרך התורה, אם ניתן לו ספר הלכות שהוא לא מבוסס על התורה ויש בספר זה דברים מיותרים, או שהספר מתיר אסורים אז כל מי שיילך לפי הספר הזה אוטומתית כבר לא צדיק שהוא עובר על לא תוסיף או לא תגרע. אז יש לנו תשובה אחת לפחות, צדיק לפי היהדות הוא זה שהולך באופן הכי קרוב למה שכתוב בתורה. עליו למצוא את ספר ההלכה שלדעתו הכי קרובה למקורות (למקרא) וללכת לפי הספר הזה. אני לא יודע לאמר בוודאות מה ספר ההלכה הכי נכון, אם דיי בהלכות הרמב"ם שנכתבו לפני קרוב ל-1,700 שנה כמו שטוענים זרמים מסויימים, או השולחן ערוך של רבי יוסף קארו, הלכות לפי הרב עוביה יוסף, או פניני הלכה מפי הרב אליעזר מלמד. האם נכון לנהוג כמנהג האשכנזים או מנהג הספרדים, אולי צריך ללכת לפי החסידות, ואולי בכלל הקראים הם אלו שהבינו את התורה נכון וכל השאר טועים. איני מתיימר לומר מי עומד עם האמת ומי הבין את התורה הכי נכון, אבל כל עוד הצדיק יבחר לו את הדרך אליה הוא מתחבר עליו לדבוק בה ולא לסטות ממנה. כמובן שעליו לעשות את המחקר שלו באופן הכי מעמיק ולהתייעץ עם כמה שיותר רבנים מזרמים שונים על מנת שיוכל לראות את התמונה באופן נרחב, אבל בסופו של דבר עליו לבחור בדרך שלו וללכת בה על מנת להיות צדיק.

הצדיק הוא אדם בעל מוסריות חזקה אשר דבק בדרכו ומקיים את רצון הבורא בדרך בה הוא מאמין. אבל לפעמים החיים מעמידים אותנו בניסיון ודילמות מוסריות בהם אנחנו לא יודעים מה הדבר הנכון לעשות. תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה. ערב שישי, הצדיק שלנו חוזר מהתפילה, כולם יושבים סביב שולחן ערוך מפואר כשלפתע נשמע קליק מכיוון ארון החשמל וכל הבית נהיה חשוך. האקווריום לא מוציא בועות, המקרר לא מזמזם ברקע, ורק רשרוש מודאג של בני הבית פוצעת את הדממה. מה עליו לעשות? לעבור על דברי חמכים ולהדליק את החשמל? או לשבת כל השבת ללא אור, ללא מזגן, וללא אפשרות לחמם את האוכל. ולא רק עונג שבת על בסכנה, מה בדבר הנזק הכלכלי העצום? שהרי כל האוכל במקרר יתקלקל אחרי 24 שעות ללא קירור. מכיוון שאין פה עניין של פיקוח נפש אין לו אוצפיה הלכתית לחלל שבת, אבל אם לא יחלל שבת הוא כן יספוג רמה מסויימת של נזק. לשאלה זו אין תשובה וודאית וצריך ללא ספק להתייעץ עם הרב שלך על זה, אבל מה שלא תהיה בחירתו של הצדיק, רמת המוסריות שלו לא תשתנה. גם יעשה שיקול דעת לא נכון, הוא עדיין אדם המאמין במוסר שלו שנקלע לדילמה מוסרית אשר לא ידע כיצד לצאת ממנה. אמונתו בדרך הישר לא השתנתה פה למרות הדיסוננס הקוגניטיבי הנוצר כתוצאה בסיטואציה לא פשוטה זו. 

דבר אחר הוא כאשר הפיתוי לעשות עבירה לא מגיע מדילמה מוסרית ואולי איזשהו חוסר ברירה ברמה מסויימת אלה כפיתוי פשוטו כמשמעו. נגיד והצדיק עובד במקום מעורב ומישהי מהעבודה מפתחת כלפיו מה שנקרא "רגשות אסורים". היא יודעת כי הוא נשוי אך בכל זאת מנסה לפתות אותו. הדבר המוסרי לפי התורה יהיה לומר לה - "לא" ובמידה וההתנהגות הלא הולמת ממשיכה לפנות למנהל או הגורם המקומי המוסמך ולהתלונן על הטרדה מינית. ופה ההבדל בין צדיק לפי הרמב"ם וצדיק לפי החסידות. צדיק לפי הרמב"ם בסופו של דבר הוא בן אדם ויכולות להיות לו תאוות לנשים האסורות לו או כל דבר אחר אשר דתו אוסרת עליו, אך למרות אנושיותו הוא בעל רמה מוסרית גבוהה ולא ירשה לעצמו לסתות מדרכו במזיד. לעומת זאת לפי דרך החסידות אין בו תאווה כלל לדברים האסורים ורק מה שהוא מאמין בו כדרך הישר זה הדבר היחידי אשר ליבו חפץ בו. או במילים יותר פשוטות - לפי הרמב"ם, יכול להיות שהוא ירצה אותה אך הוא ישתדל להתגבר על עצמו כי לבגוד באשתו היא לא הדרך בה הוא הולך, ואילו לפי החסידות - הוא אפילו לא ירצה אותה לא משנה כמה היא יפה בעיניו כי הוא צדיק ואין לו יצר הרע. 

כמובן שהדוגמא שהראתי היא קיצונית בכוונה על מנת באמת להמחיש את הרעיון, אבל הכלל הוא לכל דבר האסור. נגיד למשל חילול שבת לצורך עישון. הגוף רוצה את הסיגריה אבל המוסר אומר שהשבת קודמת. או להתעורר מוקדם יותר כדי להגיע לתפילה, הגוף רוצה לישון, המוסר אומר לקום. אמנם התורה לא נותנת חוקים שאי אפשר לעמוד בהם, אבל לפעמים גם בחוקים האלה קשה לעמוד מסיבות כאלה ואחרות. זאת בסיבה גם שהתורה אסרה להוסיף איסורים מיותרים כי ככל שאסור לנו יותר דברים ככה נגרר לעבירה בקלות יותר כי בסופו של דבר כולנו בני אדם ולכולנו יש צרכים טבעיים. 

האם יש דרגות לצדיקות?

או במילים אחרות, האם אדם אחד יכול להיות צדיק יותר מאדם אחר? למיטב הבנתי יוצא שלפי שיטת הרמב"ם התשובה היא כן. וזה גם הגיוני. תחשבו נגיד על מישהו שחי את חייו לפי ההלכה. הוא משתדל ללכת ככל היותר לפי ההלכה ומדקדק בכל מצווה. אדם כזה אשר ההלכה תמיד בראש מעשיו פחות ישכח דברים, פחות יעשה עבירות מחוסר תשומת לב או אפילו עצלנות. לעומת זאת אדם אחר אשר מאמין באותה ההלכה, עלול להיות פחות זהיר, ואפילו אם הוא לא חוטא בכוונה הוא עלול לשכוח דברים, או אפילו ליפול לרגעים בהם הוא לא עושה מצווה מסויימת מטעמי חוסר נוחות או סיבה כזאת או אחרת. האם הוא לא צדיק? ובכן, כל עוד זכויותיו עדיין גדולות מעוונותיו אפילו שהפער כנראה יהיה קטן יותר, כל עוד הפער חיובי הוא עדיין צדיק לפי שיטת הרמב"ם.

גם לפי שיטת החסידות יש דרגות לצדיקות: צדיק גמור, וצדיק שאינו גמור. לפי אתר חב"דפדיה: צדיק גמור הוא אחד אשר היצר הרע שלו קיים אבל הוא כפוף לגמרי ליצר הטוב ואילו צדיק גמור הוא אחד אשר אין לו יצר הרע בכלל. אני לא ממש יודע מה זה יצר הרע לפי החסידות, אבל בהבנה הנרחבת, יצר הרע זה הרצון לעשות משהו שאדם מגדיר כלא מוסרי. איזשהו דחף פנימי לעשות את הדבר שלא כדרך הישר שלך. הדחף הזה עלול להגיע מכל מיני סיבות: עצלות, תאוות בצע, קמצנות, כעס, דחפים מיניים, או אפילו שעמום. יצר הרע זה מה שמניע אותנו לעשות את הדברים שאנחנו יודעים שהם לא טובים. אז לפי החסידות - צדיק לא גמור הוא אחד שיש לו את היצר הזה אבל הרגש תמיד כפוף להיגיון. ואילו אצל צדיק גמור הרגש הזה, או הדחף הזה, לא קיים בכלל. קשה לי לתאר לעצמי אדם כה מוסרי שהרגש הזה אפילו לא קיים אצלו, אבל כנראה זה בגלל שאני לא צדיק גמור. למעשה, לפי החסידות אני לא בטוח אם אני צדיק בכלל שאכן יש הרבה דברים שאני יודע שהם הדבר הנכון לעשות אבל אני בכל זאת לא עושה אותם מתירוצים כמו נוחות, חוסר זמן, או היעדר מוטיבציה.

מי מעניק לך את תואר הצדיקות? 

רק ה'. מי עוד יכול לשפוט את האדם אם לא ה'? בית המשפט יכול לקבוע אם אתה ככל הנראה עשית או לא עשית משהו, אבל צדיקות הוא תואר שרק שופט הנפש שלך יכול להעניק לך שהרי אין אדם מושלם, רק אלהים הוא מושלם ולכן רק הוא יכול לקבוע מי צדיק ומי לא. אז אנשים לא באמת יכולים לדעת אם הם צדיקים או לא אבל הם יכולים לקוות ולעשות כמיטב יכולותם. 

האם אנשים נולדים צדיקים או שמא הם הופכים לכאלה?

לפי מה שראינו עד כה צדיקות זה תואר שנא בין תכונת אופי "מוסריות חזקה" לבין פסק דין מאת ה'. (מצוות לעומת עבירות). הוכח מדעית כי אנשים כן נולדים עם תוכנות אופי מובנות אך הסביבה היא זאת שמשפיע כיצד התכונות הללו יתפתחו ואם יהיו מרכזיות או שוליות. אצל תינוק אין מצוות או עבירות אבל הוא גם לא מחוייב בהן עד גיל בר-בת מצווה ולכן לא ניתן להיוולד צדיק., אני חושב שהתשובה פה היא דיי ברורה.

דרישות קבלה לצדיקות

אמנם רק ה' קובע מי צדיק ומי לא, אנחנו בתור יצורים חברתיים מחפשים וזקוקים לחיזוקים חיוביים מטעם החברה. אני לא מתכוון לזה שאנחנו מחפשים שיקראו לנו צדיקים, אבל אנחנו כן צריכים חיזוק חיובי מסויים מאנשים קרובים וחשובים לנו שהדרך בה אנו הולכים היא הדרך הנכונה. "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, פסוק יח).

התורה היא הדת של השבט הנקרא בני ישראל ולכן ישנה חשיבות רבה לשבטיות. כיום שבט בני ישראל לא מפוצל ל-12 תתי שבטים אבל הוא כן מפוצל לקהילות שונות. אדם אשר רוצה לשמור תורה אבל לא סגור על הדרך הנכונה יכול להצטרף לקהילה מסויימת וללכת כדרך ומנהג הקהילה. או אלטרנטיבית, לבחור את ספר ההלכה שהוא הכי מתחבר אליו ולחיות לפי הספר. בסופו של דבר, כמו שכבר אמרתי, ספרי ההלכה הם לא תורה מסיני אבל הם מבוססים על מחקר שלה ולכן נהוג בעם ישראל לסמוך על נכונותם. חשיבות ההלכה היא סטנדרטיזציה שתהיה תורה אחת ולא לכל אחד תורה משלו לכן חשוב לדבוק בהלכות כאילו הם התורה עצמה. לכל ספר הלכה יש דרישות קצת שונות עם הורדות והיתרים, החמרות ואיסורים, אבל בסופו של דבר הם מספיק קרובים זה לזה שמדובר בדת אחת עם כמה וריאציות ולא בכמה דתות. 

לכן, כשאר אתה בוחר ללכת לפי הלכה מסויימת חשוב שתלמד אותה היטב ותראה אם ההלכה הזאת מתאימה לראיית העולם וההשקפה שלך, כי קשה לחיות לפי ספר שאתה לא בטוח שכל מה שכתוב שם הוא מאה אחוז נכון. כמובן שכל הנאמר לעיל הוא בתנאי הקבלה הכי בסיסי לצדיקות שאתה מקבל את תורת ישראל כאמת. אם עצם אמינות התורה מעלה בך ספקות אתה יכול להיות אדם נפלא ואולי צדיק לפי הגדרות אחרות, אבל לא צדיק לפי דת משה וישראל. 

האם צדיק יכול לחטוא? האם יכול להפוך ללא צדיק?

כן, ברור. לפחות לפי שיטת הרמב"ם, כל עוד זכויותיו עולות על עבירותיו הוא צדיק. אז ברור שגם צדיק עלול להיכשל בחטאים. קחו למשל את נוח. על נוח נאמר שהוא היה צדיק בדורותיו. הוא דיבר עם ה', שרד את סוף העולם ונהיה לאבי כל האנושות לפי המקרא. אבל עם כל זאת, הייתה לו חולשה ליין ופעם אחת אחרי "האנג-אובר" מטורף הוא קילל את אחד מבניו (ספר בראשית, פרק ט', פסוקים כ'–כ"ז). למעשה, כל הצדיקים חטאו. אברהם החטיא אנשים כשאמר להם ששרה היא אחותו, משה התווכח עם ה', הכה בסלע, שבר את לוחות הברית בהתקף כעס. דוד שלח את בעלה של בת שבע למות בקרב כדי לקחת אותה אליו. שלמה התחתן עם נשים עובדות אלילים, יונה סירב לנבא לנינוה והרשימה עוד ארוכה. גם בימינו אדם יכול לחיות כל חייו שומר תורה ומצוות ולפתע לשנות את דעתו ולהחליט כי הדרך הזאת לא נכונה בעיניו ולעזוב את הדת לחלוטין. אדם שעשה ככה היה צדיק פעם ועכשיו הוא כבר לא. לפחות לא לפי הדת היהודית.

לסיכום

השאיפה להיות אדם מוסרי קיימת בכולנו אני חושב. אבל אם כל אחד יחליט מה מוסרי ומה לא יהיה בלאגן אחד גדול ולא נוכל להתקיים כחברה, לכן ישנה חשיבות גדולה לסטנדרטיזציה של החוק שיהיה חוק אחד לכולם ולא לכל אחד חוקים משלו. החוק הוא המצפן שלנו והוא תמיד אמור להיות איתנו בכל אשר נעשה. צדיק מלשון צדק הוא אדם בעל מוסריות גבוהה אשר החוק הוא המצפן שלו. אין זה מצביע על היעדר חשיבה קריטית שהצדיק תחילה אמור להיעזר במחקר פרטי ומחקרים של אחרים שיודעים יותר טוב ממנו כדי למצוא איזה חוק הוא החוק שנכון לציית לו, אבל ברגע שהוא בחר בדרכו, הצדיק יילך בה ולא יסטה לצדדים. 

מקורות

[1] מיהו צדיק לפי הרמב"ם: https://www.yeshiva.org.il/midrash/22193

[2] מיהו צדיק לפי התניא: https://chabadpedia.co.il/index.php/%D7%A6%D7%93%D7%99%D7%A7

[3] צדיק https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%93%D7%99%D7%A7

[4] להיוולד עם אופי 

https://www.verywellmind.com/what-is-nature-versus-nurture-2795392#:~:text=Nature%20refers%20to%20how%20genetics,and%20experiences

.