תפילין על יד שמאל וחרב ביד ימין

תפילין על יד שמאל וחרב ביד ימין

הירידה למצרים

לכתחילה אנו רואים שיעקב ובניו נולדו בארץ ישראל. ונשאלת השאלה, הלא היה אפשר שישארו בה? הרי אם האומה הייתה מתפתחת בארץ לא היו נאלצים לעשות מלחמת כיבוש, היינו שליטים על הארץ מההתחלה וזהו. אבל אבותינו ירדו למצרים ושם האומה התפתחה. ולא בנחת רוח התפתחה אלה בגלות, בעבודת פרך, ובצער. ואיך הגיעו למצב הזה? כאן יש שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה שזה קרה בעקבות שנאת אחים ומכירת יוסף לעבדות שהרי אנו רואים סדר השתלשלות אירועים שזה הביא לזה. ואילו האפשרות השניה שזאת הייתה נבואה שניתנה לאברהם עוד בהיותו אברם שנאמר: “וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה” [ספר בראשית • פרק ט"ו • פסוק י"ג]” ולא היה מנוס מהנבואה הזאת.

המציאות היא שיכול להיות ששתי האפשרויות נכונות ולא סותרות זו לזו. ה’ ידע שזה מה שיקרה בעתיד ולא היה רצונו לשנות את הדבר. אמנם אילו לא היו מוכרים האחים את יוסף, מי יודע מה היה קורה? אולי הנבואה המפחידה הייתה מתבטלת, ואולי היה קורה משהו אחר שהיה מכריח אותם לרדת. לא ניתן לדעת זאת ולכן לא נעסוק בשאלה. בסופו של דבר כך היה רצון ה’.

זמן השהות

"וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְהוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" [ספר שמות • פרק י"ב • פסוקים מ'–מ"א]

כפי שאנו רואים, זמן שהותם של בני ישראל במצרים (כלומר הבנים של יעקב-ישראל אבינו) היה 430 שנה. מתוכם 30 שנה חיו טוב ו-400 חיו בעבדות פרך. את החלוקה הזאת אנו לומדים משתי מקורות, המקור הראשון הוא הנבואה שניתנה לארבהם בעוד היותו אברם כפי שראינו למעלה [בראשית ט"ו:י"ג], ואילו המקור השני, מסופר שבהתחלה הם חיו טוב, אבל אז קם מלך חדש במצרים אשר לא ידע את יוסף והוא זה שהפך אותם לעבדים.

היציאה ממצרים

היציאה ממצרים לא היתה במלחמה או בחרב אלה באותות ומופתים, בניסים גדולים ועצומים. מהתגלות האלהים למשה בסנה הבוער, למטה שהפך לנחש והיד המצורעת שנרפאה ברגע, לעשרת המכות מצרים, לקריאת ים סוף אנו רואים ניסים על גבי ניסים. בין אם מדובר בנס ממש כלומר נס מעל הטבע, בין אם בדרך הטבע לפי סברות מסויימות, הניסים היו ניסים ולא ניתן לחלוק עלהים. ומה נאמר בצאת ישראל ממצרים? “יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן” [ספר שמות • פרק י"ד • פסוק י"ד]. כלומר שנגד מצרים לא היה לנו סיכוי בקרב, אלה ה’ ילחם איתם בעבורינו.

הכניסה לארץ ישראל

הכניסה לארץ שונה מיציאת מצרים. הכניסה לארץ לא נעשתה בדרכי נועם ושלום אלה במלחמת כיבוש גדולה ושטופת דם. את זה ניתן ללמוד מספר נביאים על הכיבוש של יהושע בן נון והצבא שלו. כמובן שחשוב לציין ש-ה’ הלך איתנו לאורך כל המלחמה הזאת והוא עשה ניסי מלחמה כדי שאויבנו יפלו לרגלינו. גם במלחמה זו הייתה מה שנקרא בארמית סעיתא דשמיא והיו ניסים, אבל לא באותה רמה כמו ביציאת מצרים.

ועל מה כל שפיכות הדמים והמלחמה? כמו שיצאנו ממצרים בנס לא יכולנו להיכנס לארץ בנס? היה צריך לשלוח אותנו למלחמה? התשובה היא שהיציאה ממצרים ללמד כי הכל בעולם ברצון ה’ והוא איתנו. והכניסה לארץ ללמד אותנו שאנחנו לא תמיד נקבל הכל על מגש של כסף אלה ההשתדלות האישית היא חשובה לא פחות. עיניין נוסף הוא המקום. ארץ ישראל הובטחה לנו עוד לאברהם אבינו כמו שנאמר: "וַֽיהֹוָ֞ה אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־ל֣וֹט מֵֽעִמּ֔וֹ שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה׃ כִּ֧י אֶת־כׇּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם" [ספר בראשית • פרק י"ג], ואילו מצרים מעולם לא הייתה שלנו. בגלות אנחנו חלשים, חסרי עונים ונתונים ביד ה’, ואילו בארץ יש לנו את הכוח, רק עלינו לנצל אותו נכון. לצאת למלחמה בשם ה’ ולא בשום שם אחר. 

הכניסה לארץ בימינו

בה' באייר שנת ה’תש"ח [14 למאי 1948 למניינם], הכרזנו על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. החלטה זו התקבלה ברוב קולות באו"ם בעקבות זוועות השואה. החזרה עצמה היא נס, כי לא בדרך הטבע היה שהגויים יכריזו משהו לטובת היהודים ברוב קולות. וסוף-סוף, אחרי אלפיים שנות גלות נוראיים בה כמעט ולא נשארה תקווה לראות גאולה, חזרנו לאדמתנו. מי ששרד את השואה עלה לארץ ומיד גילה שהחיים פה לא יהיו פיקניק. אלה שפרצה מלחמת העצמאות שהייתה המלחמה מבין מלחמות רבות נוספות נגד הערבים המקומיים שהיו נגד העליה שלנו מהרגע הראשון שהם שמעו על הכרזת המדינה.

במלחמות הרבות שהערבים התחילו כבשנו עוד ועוד שטחים, ו-ה’ הלך איתנו בכל המלחמות האלה. אנו רואים ומבינים שאלהים היה איתנו כי לא בדרך הטבע עם קטן וחלש עם בקושי צבא נשאר כאן ואף כבש יותר שטח מול כל צבאות האויב הסובבים אותנו.

מלחמת מצווה

כתב הרמב"ם בהלכות מלכים - פרק חמישי: "אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה. ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים. ומלחמת עמלק. ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם. ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו. מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין. אלא יוצא מעצמו בכל עת. וכופה העם לצאת. אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד".

ישנם היום חילוקי דיעות בעם ישראל בנושא מלחמת מצווה. יש את אלו שיוצאים להילחם עם תפילין על יד שמאל וחרב ביד ימין...

 

ויש את אלו שיוצאים במחאה עם שלטים "נמות ולא נתגייס". ביניהם השמאל הרדיקלי שפועל להחרבת עם ישראל, ניתוקו של עם ישראל מהתורה ומהבעלות על הארץ, והחרדים שטוענים שהם לומדים תורה ולכן הם לא יכולים לשרת. 

לגבי אותם השמלאנים שמצד אחד חיים טוב בתל אביב וחיפה בנוחיות, חופשיות ועושר, ומצד שני בוכים על הכיבוש הציוני- אין לי מה להגיד חוץ מזה שהם חבורה של היפוקריטים ואם הם לא מאמינים ב-"כיבוש הציוני" אז שיגורו בחו"ל ולא על אדמה כבושה. כמו שהרמב"ם העיד על עצמו שהוא קרא והוא בקיא בכל ספרי העבודה הזרה, אני מעיד על עצמי שקראתי את דברי העיתונות השמלאנית הרדיקלית מספיק בכדי להבין עד כמה הם אנשים בעלי דיעה פגומה, עקומה ומשובשת. (שלא יהיו שאלות, אני לא משוה את עצמי לרבי משה בן מימון, אלה את כתבי העת השמלאנים לכתבי עבודה זרה - כי אלו ואלו הם דברי שטות וכפירה).

מה שנוגע לחרדים, ובכן, לטנעתם אנו חייבים קודם כל את הזכות לחיות בארץ ישראל, ובגלל שהעם שלנו לא מושלם, אין לנו את הזכות לחיות כאן. לטענתם הסיבה היחידה מדוע אלהים עוד לא נתן לערבים את הכוח לגרש אותנו מכאן היא בזכותם בלבד שהם צדיקים כאלה גדולים נסגרים בישיבה ולומדים תורה כל היום. "הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֙אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה" [ספר במדבר • פרק ל"ב]. לחרדים למעשה יש מספר טענות עיקריות עליהן הם טוענים שאסור להם להתגייס ואני רוצה לבחון את הטענות הללו:

1. הצבא ישבש להם את הדעת ויוריד אותם מדרך הישר. אומרים שאדם הוא כמו עץ השדה, אילו שורשיו עמוקים באדמה שום רוח לא תזיז אותו [1]. אדם שיש לו שורשים עמוקים, כלומר, אחד שהוא באמת מחובר אל האמת, מחובר אל המקור, מחובר להיסטוריה שלו, לשורשים שלו, לתורה שלו, רוחות עזים לא יזיזו אותו ממקומו. אבל אדם שאין לו אמונה חזקה הוא כמו עץ ששורשיו לא עמוקים באדמה והרוח תעקור אותם. חשוב לציין שזה נכון שיש אנשים שבצבא סטו מדרך ה', אבל יש כאלה שהפוך - התחזקו דווקא שם. בנוסף אני מכיר אפילו אישית אנשים שנכנסו ויצאו שומרי תורה ומצוות. זה תלוי יותר בעמידות האדם ולא בצבא. אחד שאין לו אמונה מספיק חזקה אין סיבה שייפול. בנוסף חשוב לציין שיש חילות חרדים, נפרדים, בהם אנשים מתחזקים באמונתם אילו האמונה הזאת הייתה שם מלכתחילה. לתקוע את הראש באדמה זה לא צדיק אשר באמונתו יחיה - זה בת יענה.

2. הצבא מיותר ומספיק שכולם ילמדו תורה כדי שלא יהיו לנו אויבים. אולי זאת האמת, אבל עם ישראל לא היה מושלם במדבר, לא היה מושלם בתקופת הבית הראשון, הבית השני, לא היה מושלם במהלך אלפיים שנות גלות, ועדיין לא מושלם, ואני לא יודע אם איי פעם יהיה מושלם. אם אנחנו נמתין שכל עם ישראל יחזור בתשובה ויקבלו עליהם עול מלכות שמיים אנחנו לא נראה את קץ הישועה. מרגע היציאה ממצרים הינו עם קשיי עורף. מי מריבה, מרד קורח, עגל הזהב, חטא המרגלים, וזה רק במדבר. הגענו למצב שאלהים רצה להשמיד אותנו וליצור עם חדש ממשה רבינו, ואילו משה לא היה אומר "מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ" [ספר שמות • פרק לב • פסוק לב] לא היינו שורדים את זעם האל שהבאנו על עצמינו עם ההתנהגות שלנו. אין מה לעשות, הישראלים הם עם קשיי עורף, תמיד היינו כאלה. אבל המזל שלנו הוא שאלהים אוהב אותנו. 

וגם, חשוב לציין שאנחנו לא חסרי זכויות כלל. יש לנו גם תלמידי חכמים אמתיים בקיעים בתורה והלכותיה, יש לנו רבנים מלמדים לדור הצעיר, יש לנו אוכל כשר בכל פינה בכל חנות, חיילים אמיצים שנלחמים על קידוש ה', אנשים רפואה שעובדים סביב השעון "כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" [משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד', משנה ה'], יש לנו ארגוני צדקה, התנדבויות למיניהם, נשים צדקניות, גמילות חסדים, חגים ושבתות, חתונות ובריתות, באף מדינה בעולם לא ימצא מקום בו חיים חיי יהדות באותה מידה כמו בארץ. למעשה, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כפי שפורסמו בערב ראש השנה תשפ"א: [2]

• 43.1% חילונים
• 21.1% מסורתיים
• 12.3% מסורתיים-דתיים
• 11.3% דתיים
• 10.1% חרדים

זה אומר שמתוך כל היהודים בארץ 43.1% התרחקו מהדת, ואילו 56.9% עדיין עושים השתדלות כלשהי כל אחד כפי יכולתו. זה יותר מחצי עם וזה משמעותי בהתחשב לעובדה שהפעם האחרונה שאלהים נגלה אלינו היה לפני כמעט שלושת אלפים שנה בהר סיני. זה משמעותי אפילו יותר בהתחשב לעובדה ששרדנו 2000 שנות גלות נוראית בה נמחקו משפחות שלמות. ועוד נתון שחשוב לציין שזה לא כל העם אלה רק לפי הנתונים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (כלומר נתונים מדגמיים משוערים) ורק מתוך מדינת ישראל. יש עוד מיליוני יהודים שומרי תורה ומצוות מפוזרים בחו"ל. אז יש זכויות שניתן ללמד עלינו למרות עזי הפנים שיוצאים במחאות המוניות נגד הדת.

3. המלחמה היא מיותרת כי אין לנו סיכוי לנצח בה. כן, גם המרגלים אמרו (ואני מצוטט): "לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ׃ וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכׇל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת׃ וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃" [ספר במדבר • פרק י"ג]. מי שאומר דברים המחלישים את רוח הלחימה של העם, מי שטוען שלא נוכל להם - במה הוא שונה מן המרגלים?

4. בזכות תלמידי חכמים העולם מתקיים, בזכות תלמידי חכמים אנחנו גרים כאן. שמעתי שיעורים של הרב אברהם ארבל אשר דיבר בנושא בהרחבה ואני מצרף קישור לערוץ שלו בתחתית העמוד [3]. הרב אברהם ציין כמה מקורות בהם אכן הוא מוכיח כי תלמידי חכמים הם חלק חשוב מן העם. אמנם בתורה בפרשת במדבר כתוב שכולם שירתו בצבא חוץ משבט לוי שהם היו מגנים על ומשרתים את המשכן, אני לא מתווכח שבאמת אנחנו צריכים תלמידי חכמים שיגדלו להיות רבנים אשר יעסקו בעיני ציבור לפרנסתם. אנחנו ללא ספק חייבים אנשים תורה. השאלה כמה? והאם אין איזה פילטר שניתן להתקין בישיבות של מי ראוי להיקרא תלמיד חכם ומי לא מסוגל, ולא בקיא מספיק, ולא חכם מספיק, ותהיה ממנו הרבה יותר תועלת אילו יפיץ את אור התורה הקדושה בצבא? גם אם אין ביכולתו להיות קרבי, הוא עדיין יכול לעשות השתדלות כלשהי. הצבא לא מכיל רק משרות של לוחמים. הוא יכול לעבוד בצבא, זאת תהיה עבורו גם דרך טובה ללמוד מקצוע כלשהו, מה שהישיבה החרדית לא נותנת לו אגב. וגם לתת יד בקיום מצוות כיבוש הארץ שנאמר: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ" [ספר במדבר • פרק ל"ג • פסוק נ"ג]. 

סיכום

אנחנו לא נמצאים כאן כי הייתה לנו הרבה בחירה, אלה אנחנו כאן כי אין לנו מקום אחר להיות בו. כל הגלות ובמיוחד השואה הוכיחה שאם עם ישראל ימשיך לחיות בגלות אנחנו לא נמשיך להתקיים. אנחנו כאן ואנחנו חייבים להגן על עצמנו למרות כל הקשיים גם הפנימיים וגם החיצוניים. אנחנו חייבים לעשות תשובה כי תפילה ותשובה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה. אבל עד שעם ישראל לא יחזור כולו לדרך האמת, לדרך אבותינו, עלינו להילחם למחיתנו. זאת אמת שהיא מצערת וכואבת ואין מילים לתאר איזה אובדן גדול זה כל חייל וחיילת שנפלו בקרבות עם קידוש ה' על הצלת עם ישראל, אבל אין לנו ארץ אחרת, גם אם האדמה היא בוערת.

מקורות מידע נוספים:
[1] האדם דומה לעץ השדה:
https://www.arachim.org/FAQSDetail.asp?FaqID=2246

[2] דמוגרפיה של ישראל:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

[3] עוצרים לחשוב | הרב אברהם ארבל:
https://www.youtube.com/channel/UCetUorUqyffs7qWI8PlRE7A