מורה דרך לחיים
מורה דרך לחיים
בימינו ישנם ספרים רבים ודעות רבות בעולם היהודי. כיצד להתנהג, מה נכון ומה לא נכון, מה הדרך ומה העיוות של הדרך. כל המידע הזה עלול לבלבל אנשים. האם להיות חסיד או מתנגד? האם לנסוע לאומן או להישאר בארץ? האם יש אסור או מותר לשמוח בנפול אויבנו? מה הלכה? ומה מנהג? מה דברי חז"ל בלבד ומה מצווה ישירה מהתורה?
בשל כל אלו בניתי לי סוג של "פילטר" שלפיו אני יכול לארגן הכול. השיטה שלי עוזרת לי לקחת כל תוכן שאני רואה ולומד ולשים אותו במקומו.
אנחנו לא יכולים להמציא סתם דברים ולהגיד שזה כתוב בתורה, או מבוסס על התורה. כתוב בפירוש "לא תוסיף" ו-"לא תגרע".
- בתורה כתוב שכאשר הייתה מגפה, מי שנדבק מוציאים אותו לבידוד מחוץ למחנה. "וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר-בּוֹ הַנֶּגַע, בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל-שָׂפָם, יַעְטֶה; וְטָמֵא טָמֵא, יִקְרָא. כָּל-יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ, יִטְמָא--טָמֵא הוּא: בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" [ויקרא פרק יג']. כל אותם המתנגדים לבידוד יכולים ללמוד מזה משהו.
- בתורה יש שלל רב של דוגמאות של צבא יהודי וכיצד הוא מתנהל. למעשה לכל מנהיג יהודי היה צבא. למשה היה צבא, ליהושע היה צבא, לכל המלכים, וגם החשמונאים, והמכבים. לא חסר לנו צבאות בעם אשר ניתן לפסל את צה"ל בדמותם. כאשר יצאנו ממצרים ונכנסנו לארץ ישראל ספר יהושע מציג לנו כיצד נכון לנהל מלחמה נגד העמים שישבו כאן. למשל כאשר אנחנו עושים "הסכמי שלום" עם החמאס שבו דנים על הפסקת אש או על גבולות ארץ ישראל, כתוב: "וְשַׁתִּ֣י אֶת־גְּבֻלְךָ֗ מִיַּם־סוּף֙ וְעַד־יָ֣ם פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִמִּדְבָּ֖ר עַד־הַנָּהָ֑ר כִּ֣י אֶתֵּ֣ן בְּיֶדְכֶ֗ם אֵ֚ת יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְגֵרַשְׁתָּ֖מוֹ מִפָּנֶֽיךָ׃ לֹֽא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם וְלֵאלֹֽהֵיהֶ֖ם בְּרִֽית׃ לֹ֤א יֵשְׁבוּ֙ בְּאַרְצְךָ֔ פֶּן־יַחֲטִ֥יאוּ אֹתְךָ֖ לִ֑י כִּ֤י תַעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ לְמוֹקֵֽשׁ׃" [שמות פרק כג']
- כאשר יש שאלה האם מוציאים מחבל להורג או לא. יש כלל חז"לי שאומר: "הבא להורגך השכם להורגו". להלן קטע קצר מתוך ויקיפדיה שפשוט מסדר את העניין מאוד יפה וברור: "בתלמוד בבלי מובא כי המקור לכלל זה הוא בדין הבא במחתרת (אדם הפורץ בחשכת הליל כדי לגנוב), שעליו נאמר ”אֵין לוֹ דָּמִים” (שמות כ"ב, א), הגמ' מסבירה שהסיבה שהתירה התורה את דמו של הבא במחתרת הוא משום שסביר להניח שהפורץ לוקח בחשבון שבעל הבית ינסה לגונן על רכושו, ומכך שהוא לא נמנע ממעשה הגניבה בכוונתו להרוג את בעל הבית במקרה שהוא ימנע ממנו לבצע את הגניבה, ולכן מותר בעל הבית או אדם שלישי להקדים ולהורגו 'שהתורה אמרה אם בא להורגך השכם להורגו'.
מקור נוסף לכלל זה קיים במדרשים לגבי ציוויו של ה' את משה לגבי המדיינים: ”צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם” (במדבר כ"ה, יז) – ”כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם” (שם, יח). הנהגה זו פורשה במדרש: אם בא להרגך - השכם להורגו"
- כמה זמן להמתין בין בשר וחלב? לפי התרשים שלנו אנחנו רואים שהתורה אמרה שצריך רק לא לבשל גדי בחלב אמו. במשנה והגמרא אנחנו רואים שזה כולל כל בשר בכל חלב ואף הוסיפו חז"ל איסור זה גם על העופות. הרמב"ם מביא איסור נוסף שהוא המתנה כ-שש שעות (אבל לא כולם נוהגים בדרך זו). גם הפרדת הכלים לא מוזכרת בתורה, אבל מתוך הכלל "לא לבשל גדי בחלב אמו" אנחנו לומדים על בשר וחלב ומתוך זה אנחנו לומדים שכלים יכולים לספוג את הטעם של התבשיל ולכן לא מערבבים כלים. (אמנם היום הכלים לא סופגים את הטעם, המנהג נשאר מטעם שימור מסורת)
- מה אסור ומה מותר בשבת? התורה מביאה מספר מלאכות אסורות: אש "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבַּת" [שמות, לה, ג] חרישה וקצירה "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" [שמות לד, כא], הוצאה מרשות לרשות (ברמז) "וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּחֲנֶה֮ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל־יַעֲשׂוּ־ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה לִתְרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵהָבִֽיא׃ וְהַמְּלָאכָ֗ה הָיְתָ֥ה דַיָּ֛ם לְכׇל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת אֹתָ֑הּ וְהוֹתֵֽר׃" [שמות, לו], קישוש עצים "וַיִּהְי֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וַֽיִּמְצְא֗וּ אִ֛ישׁ מְקֹשֵׁ֥שׁ עֵצִ֖ים בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ וַיַּקְרִ֣יבוּ אֹת֔וֹ הַמֹּצְאִ֥ים אֹת֖וֹ מְקֹשֵׁ֣שׁ עֵצִ֑ים אֶל־מֹשֶׁה֙ וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאֶ֖ל כׇּל־הָעֵדָֽה׃ וַיַּנִּ֥יחוּ אֹת֖וֹ בַּמִּשְׁמָ֑ר כִּ֚י לֹ֣א פֹרַ֔שׁ מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃ וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָאִ֑ישׁ רָג֨וֹם אֹת֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה" [במדבר, טו], ויציאה מחוץ לתחום היישוב "רְא֗וּ כִּֽי־יְהֹוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃" [שמות, ט"ז, כ"ט]. בנוסף יש 39 מלאכות שאסרו חז"ל במשנה.
- אכילת קטניות בפסח. כתוב בתורה באופן מפורש לא לאכול חמץ בפסח. גם במשנה ובתלמוד כתוב שאסור לאכול חמץ, ולכן בפסח אני לא אוכל חמץ - ורק חמץ. אין שום איסור למנוע כל מאכל אחר.
- אמונה במלאכים - מלאכים מוזכרים בתורה כשליחי ה' אבל לעיטים רחוקות ואין שום מצווה שקשורה אליהם. מכאן שאין לנו לדבר איתם, לפנות אליהם, לבקש מהם דברים וכד'. המלאכים מוזכרים באופן יותר שכיח במשנה ובתלמודים אך שוב לא בתור יצורים שאמורה להיות לנו כל אינטראקציה איתם. הפירוש האישי שלי זה שמלאכים הם כינוי לכוחות טבע שונים. למשל מלאך רפאל הוא המערכת החיסונית שלנו, אבל זו רק דעתי.
- אמונה בשדים, רוחות רעות, עין הרע, או כל כוחות הטומאה האחרים. לא כתוב בתורה בכלל אז סביר שלא קיים בכלל. לפחות לא בדת היהודית. יש אזכור של הנחש בגן עדן והייתי נותן לגיטימציה למי שאומר שהנחש מסמל את היצר הרע שבלב, אבל לא מעבר לזה. היצר הרע כן מוזכר בתורה שנאמר: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" [בראשית, ח, כא]
- אמונה בגלגול נשמות, עולם הבא, ודברים בסגנון. בתורה לא כתוב אם יש או אין גלגול או עולם הבא לכן כל הדברים האלה הם רק השערות של בני אדם ולא ניתן לדעת אם יש או אין את הדברים האלה. חז"ל מאמינים בגן עדן וגיהינום. וגלגול הנשמות מופיע בזוהר. לפי התרשים זרימה שלי זה לא קשור לדת שלנו. התורה שלנו מתמקדת בעולם הזה בלבד.
הרבה נושאים של החיים ניתן לבדוק ולאבחן באופן הזה. התורה ניתנה לנו כדי להיות לנו לחוקת עולם, מורה דרך לחיים ואנחנו יכולים לחיות לפיו.
לעומת זאת!
אנחנו לא חייבים לחיות לפי התורה בתור קוד אתי. אנחנו יכולים גם לחיות לפי קוד אתי אחר. למשל הקוד האתי של הרופאים בישראל אומר שחיי אדם קודמים לכל - אפילו חיים של מחבל. הוא גם אומר שצריך תחילה לעזור למי שיותר פצוע, אז אם יש מחבל פצוע קשה וקורבן עם דימום קל תחילה עוזרים למחבל. [1]
אנחנו יכולים לחיות לפי הקוד האתי של האו"ם שבו יש מושג "זכויות האדם" והם קודמים לזכויות המלחמה וההגנה העצמית. לפי הקוד האתי הזה אנחנו חייבים להודיע לאויב שלנו מראש היכן אנחנו הולכים להפציץ אותו כדי שיהיה לו זמן לברוח. [5]
אנחנו יכולים לחיות לפי הקוד האתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה שאומר שחיי אדם קודמים להגנה עצמית ואי אפשר לעשות את מה שכתוב "הבא להורגך השכם להורגו" כי זה לא מוסרי [2]. הדבר המוסרי זה להחזיק את המחבל בכלא על חשבון המיסים שלנו ואז לשחרר אותו עם תואר ראשון ביד.
אנחנו יכולים לחיות לפי הקוד האתי של השמאל האמריקאי ולהגיד שיש יותר מ-2 מגדרים ושילד בריא בנפשו יכול לבחור לבד אם הוא רוצה להיות בן בת או לא זה ולא זה. [3]. כמובן שזה יביא אותו לחיים בריאים של אהבה עצמית וקבלת הגוף שלו ללא שום טראומה נפשית. כמובן שילד כזה לא יסבול בעתיד ממחלה נפשית הנקראת דיספוריה מגדרית [4].
אנחנו יכולים לחיות לפי הקוד האתי שאומר שקבלת האחר חשובה יותר מבריאות הגוף כי מה זה נפש בריאה בגוף בריא [7]? למי איכפת? העיקר קבלת האחר. ואם אדם סובל מהשמנת יתר עם כל הבעיות הרפואיות הקשורות לזה אנחנו אין מה לעשות עם הנושא וצריך לקבל אותו [6].
אנחנו יכולים לחיות לפי הקוד האתי שאומר שהכל בחיים זה הכסף והכסף הוא מעל הכל. או לפי תורת טוהר הגזע של הנאצים. אנחנו יכולים ללמוד פציפיסטים מהבודהיזם ואם תוקפים אותנו אנחנו צריכים לשתוק ולתת להם - להפנות את הלחי השניה כמו הנוצרי הטוב שהולך בדרכיו של ישו. הנה האמריקאים למשל, עד שמלחמת העולם השניה לא נגעה בהם ישירות הם לא חשבו להתערב. אז הנאצים שורפים מיעוטים בתאי גז - למה שלארצות הברית יהיה איכפת? SAY NO TO WAR כמו שאומרים ההיפים של שנות השישים.
אנחנו יכולים לחיות לפי הרבה סוגים של קוד אתי. ולמזלנו יש אנשים שחיים לפי הקוד הזה גם היום וגם בעבר, אז יש לנו את הדרך לראות לאן זה מוביל אותם וכמה הם מוסריים באמת.
מקורות:
[2] https://www.idi.org.il/articles/48071
[3] https://time.com/5885697/gender-creative-parenting/
[4] https://www.psychiatry.org/patients-families/gender-dysphoria/what-is-gender-dysphoria
תגובות
הוסף רשומת תגובה