גן עדן וגיהינום

 

גן עדן וגיהינום

אף אחד עוד לא חזר מן המתים כדי לספר לנו מה באמת קורה כשאנחנו נפטרים מן העולם, לכן, ויכוח על מציאותם של גן עדן, גיהנום, או כל דבר אחר הוא חסר משמעות. במקום, בפוסט הזה נבחן רעיונות של חיים אחרי המוות בתרבויות שונות בכלל, וביהדות בפרט. נשאל מה היא המשמעות שלהם, ואם הם קיימים, מה הם אומרים על אופי האל שברא אותם.

על גן עדן וגיהנום בדתות אחרות ובדת היהודית

בכל תרבות ודת כמעט יש רעיון של חיים אחרי המוות. בדת הבודהיזם למשל יש גלגולי נשמות. כל גלגול הוא הזדמנות לתקן את הגלגול הקודם ולאזן את הקארמה. גלגול יכול להיות לעולם הזה או ליקומים מקבילים. לפעמים הנפש חטאה והרסה כל כך שגלגול רגיל לא יתקן אותה ואז היא מתגלגלת ל-פטאלה (גיהנום). שם היא מקבלת עונשים וייסורים שמטהרים אותה עד שהיא לא יוצאת נקייה וזכיית לגלגול נוסף. הסוף של הגלגולים היא הארה וטוהר רוחני מוחלט בו אדם הופך לבודהה. לא כל אחד יכול להשיג את זה, אבל מי שמצליח הוא זוכה לחיי נצח בשלווה ובהרמוניה עם הטבע וכל היקומים.

בנצרות ובאיסלם, גן עדן, וגיהנום הם יעדים נצחיים יותר בהם הנפש מתענגת או להיפך סובלת ומתייסרת על שלא קיימה את רצון האלהים הכתוב בספרי הקודש. אצל הויקינגים היה את עולם השאול לכל מי שמת, והדרך היחידה לצאת ממנו היא להיות ויקינג מספיק אמיץ ואדיר כדי להיכנס לוואלהלה ולהעביר את שארית האינסוף במסיבות, מלחמות ושתייה חריפה לצד האלים. משהו מאוד דומה היה גם אצל האלניסטים עם הדיס ואולימפוס. 

לפי הקבלה יש גלגול נשמות לאנשים בינוניים, גיהנום לרשעים, וגן עדן לצדיקים. אלו שעדיין לא מספיק צדיקים כדי להיכנס לגן עדן אבל גם לא מספיק רשעים כדי להיות בגיהנום לנצח, יכולים לקבל מאסר גיהנום זמני ואז לחזור לעוד גלגול כדי לתקן את נשמתם. בסוף כל גלגול שופטים אותם מחדש ואז או שהם חוזרים לעוד סיבוב, או שהם הולכים לגיהינום קבוע כי הם עשו מעשה שאין לו תיקון, או שהם זוכים לסוף הגלגולים ועולים לגן העדן.

התורה לא מדברת בכלל על העולם הבא ומה קורה אחרי שמתים. האזכור הראשוני לגיהינום מגיע מהמשנה בה הוא מתואר כמקום בו הרשעים סובלים. גן עדן לעומת זאת כן מוזכר בתורה בפרק בראשית, אבל לא כתוב שם שזה המקום אליו מגיעים אנשים אחרי המוות אלה שגן העדן מתואר כמקום פיזי (או מטאפורי) שבו החיים התחילו ובו הם היו אמורים להימשך אילולא חטא אדם וחווה עליו דיברתי ביתר פירוט בפוסט על נושא "השמח בחלקו".

המשמעות של אמונה זו

קשה לנו בתור יצורים חיים להתמודד עם חוסר המשכיות אחרי המוות. אנחנו לא יכולים לדמיין לעצמנו חוסר קיום מוחלט וזאת הסיבה מדוע אנשים מאמינים בחיים אחרי המוות באופן כללי. אבל מה לגבי גן עדן וגיהינום באופן ספציפי? למה דווקא זה?

אני חושב שהסיבה מדוע אנשים אימצו את האמונה בגן עדן וגיהינום היא עקב תחושת חוסר צדק. בתורה, הצדק מתואר כרעיון של מידה כנגד מידה. החטא ועונשו. אבל הצדק הזה הוא חלקי, לא מספיק עבורנו. תחשבו על זה ככה: מכת בכורות הייתה תגובה ישירה לזריקת התינוקות של בני ישראל ליאור. אבל האם מכת בכורות תחזיר את התינוקות של בני ישראל למשפחות השקולות? ושאלה זו ניתן לשאול על כל מקרה דומה. נכון שהנאצים הפסידו במלחמה, ונכון שהם בסופו של קיבלו את מה שמגיע להם, ונכון שלמרות שהיטלר ניסה להשמיד את היהודים, כתוצאה מהמלחמה ליהודים ניתנה מדינה משלהם. אבל זה יחזיר לנו 6 מיליון חללים? זה יישקם משפחות הרוסות? זה יחזיר ילדים והורים? זה יחבר זוגות שהופרדו? זה יתקן את הטראומה? 

כשהמשטרה וכוחות הביטחון מנטרלים עוד מחבל, זה מצויין, כי זה ימנע ממנו לבצע רצח נוסף. אבל זה יחזיר את אלו שהוא הספיק לרצוח? אדם שכל חייו עשה רק רע לאחרים ואז מת בלי לקבל עונש, זה נקרא צדק?

התשובה היא שאין צדק בעולם הזה, אנשים חפים מפשע על לא עוול בכפם לפעמים סובלים. לפעמים בידם של אחרים, לפעמים ממחלות, או תאונות. אנשים שאנחנו אוהבים פשוט נלקחים מאיתנו יום אחד ואנחנו לא רואים צדק אמיתי בעולם הזה. זאת הסיבה שאנשים מאמינים במושגים כמו עונש או תגמול אחרי המוות. הרבה יותר קל לחיות עם העובדה שהרשעים נענשים, והצדיקים מתוגמלים אחרי שהם מתים.

מה זה אומר על האל שיצר אותם

אנחנו נוהגים לחשוב שהאל הוא צדק מוחלט, כמו שכתוב: "אלהי האמת וצדק". אבל האם זה צודק להכניס אנשים לגן עדן או גיהנום? ובכן, זה תלוי על מה הם נכנסים והאם העונש והתגמול הם נצחיים או לא? למשל, שמעתי לא מעט הרצאות שאנשים שלא שומרים תורה ומצוות נכנסים לגיהנום. שכחת לברך? לא הנחת תפילין? עינגת את עצמך מינית ר"ל?! זהו, אתה שווה ערך והיטלר וסטאלין ומיקומך בכף הקלע. כמובן שאני לא מאמין בזה, אבל תחשבו אם זה היה נכון. איזה מין "אלהי אמת וצדק" מאפשר לאנשים לסבול על דברים כה קטנים? בכללי, איזה מין אל "אוהב ורחמן" יעניש את הבריות שלו, הילדים שלו באיסורים חמורים על שהם לא האמינו בו. בהתחשב לעובדה שהם לא רואים אותו, לא שומעים אותו, ואין להם שום דרך בכלל לבדוק אם הוא קיים או לא? זה צדק זה?

מצד שני רוצחים, גנבים, אנסים, ובכללי כאלה שהרסו חיים של אחרים, איזה מין "אלהי צדק" יברא עולם בו אין לרשעים הללו כל תקנה? ללא גיהנום וגן עדן, אין צדק. אם אין חיים אחרי המוות אין צדק ביקום. אחד חף מפשע מת כי רצחו אותו בייסורים, ואחר שרצח מיליונים מת במיטה שלו סביב לאנשים שאוהבים אותו. אם אין להם צדק ומשפט בעולם האמת אין צדק בכלל. מההיבט הזה להגיד כי אין דין וחשבון אחרי המוות זה כאילו להגיד שאין אלהים, או שהוא קיים אבל לא באמת אכפת לו מצדק.

נקודת מבט נוספת

ברצוני לסיים את הפוסט בנקודת מבט נוספת שהיא נותנת עוד זווית ראיה על כל זה. מושגים כמו דין, משפט, וצדק קיימים בעולם בו יש אנשים רבים ושונים שעושים דברים זה לזה. אבל תחשבו רגע על מימד הזמן. למה אנחנו לא רואים אחד את השני תינוקות, ילדים, מבוגרים, וזקנים בעת ובעונה אחת, אלה אנחנו רואים אחד את השני רק בנקודת הזמן העכשווית בה כולנו נמצאים? התשובה היא כי אנחנו יצורים תלת מימדיים בעולם 4 מימדי. אנחנו לא יכולים לראות את כל הזמן מתחילתו ועד סופו כי אנחנו מוגבלים בכמות המימדים אותם אנחנו מסוגלים לעכל עם המוח. מחוץ לזמן אין עבר הווה או עתיד כי הכל קורה ביחד בעת ובעונה אחת כל הזמן. אם להסתכל על מימד הזמן מהצד, אני תינוק, אני ילד, אני מתבגר, אני בוגר, אני זקן, אני מת מזמן, ואני עוד לא נולדתי. כל האנושות כולה קמה, התפתחה, ונעלמה לפני מיליוני שנים על כוכב לכת שזה עתה נוצר, עבר שינויים, היווה בית ליצורים חיים והפך למקום מת וחסר חיים. היקום עוד לא נוצר וגם הגיע לסופו. כל השמשות זה עתה נוצרו וכבר מזמן התפוצצו. מחוץ למימד הזמן אין דבר כזה עבר הווה ועתיד. אין עכשיו ואחר כך. אין חיים ואין מוות. כל תזוזה שמישהו או משהו זזו הם לא באמת תזוזה אלה שהם נמצאים גם במקום הקודם וגם במקום החדש פשוט בנקודות זמן שונות.

תארו לעצמכם עץ תלת מימדי שסורקים בסורק דו מימדי. כאשר סורקים את הגזע רואים עיגול אחד גדול במסך. אם להזיז את העץ ניתן לפתע לראות שהעיגול הגדול מתפצל לאלפי עיגולים קטנים. העיגולים הקטנים הם היקפים של הענפים השונים. הסורק רואה שתי עיגולים שונים, אבל בפועל זה פשוט שתי חלקים של אותו הענף.

העבודה היא שאין כמה עצים, יש עץ אחד, אבל אנחנו לא רואים אותו. אנחנו רואים את העיגולים השונים שזזים ממקום למקום ומתפצלים זה מזה. כל ענף הוא תינוק שנולד. הוא מתחיל את דרכו כחלק מהוריו אבל אז הוא הופך למשהו נפרד. מיקומים שונים של הענף הם זמנים שונים של האדם, ואילו הקצה שהענף הוא המוות שלו. אם כל העץ הוא עץ אחד, והזמן לא קיים, בלי מושג הזמן לפתע גם לצדק אין משמעות. אף אחד לא היה קיים ואז הפסיק להתקיים, כל העץ כל הזמן קיים, פשוט ענפים שונים נגמרים במקומות שונים וזה הכל. אם ללכת מספיק ניתן לראות שלא רק כל בני האדם, אלה כל היקום מתחילתו ועד סופו הוא עץ אחד ענק. היקום התחיל מסינגולריות, הכל היה אחד. ואז נוצר הזמן, והיקום התחיל להתפצל, להתרחב, להיברא. חלקיקים זזו והתנגשו יחד זה בזה כדי ליצור דברים חדשים. האטומים הראשונים. יותר מאוחר נוצרו הכוכבים והגלקסיות. כוח המשיכה הביאו אותם יחד כדי ליצור את היקום אותו אנחנו מכירים היום. מחוץ למימד הזמן היקום עדיין נמצא במצב של סינגולריות בדיוק כפי שהוא היה לפני שהוא נוצר. קשה לעכל את המציאות של היקום מחוץ למימד הזמן, אבל הכל אחד. אין דברים שונים בעולם. אין אנשים שונים, או חיות שונות, או חומרים שונים. אנחנו רק אוסף של אטומים הנמצאים בצורות שונות במקומות שונים בזמן.

הצדק, ההמשכיות, העתיד והעבר, הם חשובים לנו רק כל עוד אנחנו בחיים. אולי ברגע שנמות ונראה שהכל אחד, שהיקום הוא סינגולריות ואין כלום באמת, אולי אז נבין שגם אנחנו לא אנחנו אלה "אני" אחד גדול. אנחנו מרגישים כיצורים נפרדים כי יש לנו מוח, ללא המוח הנשמה חופשית להיות מי שהיא באמת, חלק בלתי נפרד מתודעת היקום. אולי הבורא זה לא איזה סבא עם זקן שיושב על ענן כמו בציורי הרנסאס. אחד שאוהב להעניש בחומרה ואכזריות את הבריות שלו. אולי הוא הטבע, אולי כמו שאנחנו גוף בעל תודעה נבראנו בצלם היקום שהוא גוף בעל תודעה. אבל הזמן הוא הסיבה למה אנחנו לא מסוגלים לראות את האמת.

תמונה
https://www.dreamstime.com/heaven-hell-landscape-signpost-vector-art-heaven-hell-landscape-signpost-vector-art-design-image159998340