Fox Thoughts

מחה את זכר העמלק מצוות ג'נוסייד? כבד את אביך ואת אמך, לא תשנא את אחיך, לא תגנוב, לא תרצח, שמור את יום השבת… אה, ותעשה טובה, אכפת לך לבצע איזה רצח עם קטן על הדרך? תודה. הציווי למחות את זכר העמלק הוא אחד הציוויים הקשים ביותר בתורה. הוא לא מסתדר עם הערכים וההיגיון שלנו היום. איך אפשר פשוט למחוק עם שלם?! ולא רק להרוג את כל האנשים אלה גם את בעלי החיים ואפילו את הרכוש שלהם חובה להשמיד. התורה מצווה למחוק אותם ואת התרבות שלהם וכל זכר מהם מההיסטוריה. מה שבעצם רבים ניסו לעשות לנו לאורך השנים. הפוסט הזה מנתח כמה סיבות אפשריות לציווי זה. [1] נעשה ונשמע ההסבר הקל ביותר הוא לומר "נעשה ונשמע". אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים ואם כתוב שזה מה שצריך לעשות, אז זה מה שצריך לעשות ולא להתווכח. לפי האמונה היהודית התורה נכתבה ברוח נבואה מבורא העולם בכבודו ובעצמו ומה שכתוב שם זה קדוש ולא ניתן לשינוי, ויכוח, או ביקורת. אבל ההסבר הזה לוקה בחסר. הוא מתרכז בחלק של ה-"נעשה" ומתעלם מהחלק של ה-"נשמע", או במילים אחרות, נבין. נכון שיש מצוות שאנחנו עושים גם בלי שאנחנו באמת מבינים את המהות

הזזת השעון, חסכון באנרגיה או אמונה תפלה? תשאלו כל אחד מדוע מזיזים את השעון שעה קדימה בקיץ ושעה אחורה בחורף ותקבלו 3 תשובות עיקריות: חסכון בחשמל, זה משהו דתי, או פשוט: לא יודע. בפוסט הזה אני אנתח את הנושא ואראה מה באמת קורה ולמה עושים את זה. שעון הקיץ הומצא ב-1895 על ידי אמן ומעצב ויטראז'ים ניו זילנדי בשם ג'ורג' ורנון הדסון. הרעיון לא ישר תפס בעולם ולמעשה נישכח עד מלחמת העולם הראשונה בה ההצעה הועלתה שוב על ידי בנג'מין פרנקלין עקב מחסור בפחם. הסיבה להזזת השעון היא מאוד פשוטה - לתאם בין פעילות אנושית לאור יום. ככל שאנחנו פחות פועלים בלילה ועובדים יותר לאור יום ככה אנחנו כביכול חוסכים באנרגיה. אם זה פחם, נרות, או חשמל שגם למעשה מגיע משריפת פחם, אנחנו משתמשים באור השמש במקום אור מלאכותי ובכך חוסכים כסף ומשאבים. שעון קיץ התקבל במדינות רבות בעולם והיום נחשב לחוק. התירוץ לחוק הזה, כמו שכבר אמרתי, הוא כמובן איכות הסביבה וחסכון באנרגיה. והשאלה הנשאלת היא האמנם? ובכן, התשובה הקצרה היא - לא. הניסיון האישי שלי מראה כי כל מקומות העבודה בהם יצא לי לעבוד מדליקים את התאורה ושאר המכשור ל

מתנות מה יכול להיות יותר מרגש מאשר לגזור את הסרט, לקרוע את העטיפה הצבעונית, לפתוח את הקופסה, ולגלות ש... 😲זה לא מה שרצינו? ושלא תבינו אותי לא נכון, אני מעריך את החשיבה, את ההשקעה, את העובדה שבכלל חשבתם עלי, אבל זה לא מה שרציתי ועכשיו לא נעים לי ואני לא יודע מה לעשות. אני מחייך ומתנהג מאושר כדי שלא לפגוע באדם האחר, אך באמת שאין לי מה לעשות עם המתנה הזאת. זה לא הצבע שאני אוהב, לא הדגם הנכון, לא הסגנון שלי, או בכלל משהו שאני לא צריך. יכולים להיות אלף ואחד דברים למה המתנה הזאת לא נכונה. ואם לי לא נעים לקבל מתנה שאני לא אוהב, תחשבו איך זה מרגיש לתת מתנה כשאתה בכלל לא בטוח שהיא מתאימה. השקעתי זמן וכסף למצוא את המתנה הכי טובה שיכולתי לחשוב עליה אבל האדם האחר פשוט לא אוהב את זה. ואני לא יכול להאשים אותם כי בעצמי הייתי במצב הזה בחג האחרון. יש אנשים שמצאו פתרון פשוט, הם נותנים כסף. קח שטר, העברה בנקאית, או צ'ק, וקנה לך מה שליבך חפץ בו. נשים את הכסף במעטפה בצירוף כרטיס ברכה (שגם אותו אין איפה לשים אחרי זה), והנה - מתנה. אבל גם לפתרון הזה ישנם חסרונות. בדרך כלל אנחנו נותנים מתנות לאנשים קרובי

טכנופוביה הפוסט הזה הוא תגובתי לתמונות טכנופוביות שנתקלתי בהם. אנסה לייצג את שתי הצדדים של הויכוח הגדול ואולי אפילו לענות על השאלה, האם כל ההתפתחות הטכנולוגית של 30 השנה האחרונות היא לטובה או לרעה. כמובן שבסופו של דבר אני מציג את דעתי ולא עדויות סטטיסטיות. אני מקבל אנשים הנוטים שלא להסכים איתי ואני חושב שכל דיעה על טכנולוגיה חדשה צריכה להתקבל בהקשבה וראש פתוח בין אם אנחנו מסכימים עם הדיעה הזאת בין אם לא. נגני רחוב מקבלים לייקים וחייכנים במקום כסף בתמונה אנחנו רואים אמן רחוב מנגן על אקורדיון ומקבל לייקים וחייכנים במקום כסף. נתחיל בזה שאמני רחוב דווקא כן מקבלים כסף על הביצועים שלהם, אני אישית ראיתי. לא יודע איך במדינות אחרות, אבל אצלינו בישראל נותנים להם. מי שרוצה להיווכח בזאת לבד מוזמן לצאת למקומות ציבוריים איפה שיש אמני רחוב. הם מופיעים בדרך כלל במקומות הומי אדם המיועדים לתרבות ופנאי. נוסף על כך, אמנים רבים מתפרנסים בעיקר מרשתות חברתיות. אני יכול להביא רשימה גדולה של אמנים שהמוסיקה שלהם לא תלויה בחברות עסקי הבידור. אמנים אצמעיים המתפרנסים בעיקר דרך היוטוב, פטריון, ספוטיפיי ודברים בסגנו

איפה הצד השני? הקדמה הפוסט הזה מדבר על זוגיות. איך להתכונן אליה? איפה הכי כדאי לכיר? וכיצד לשמר את הקשר. הפוסט מבוסס על דעתי האישית והוא סובייקטיבי כמובן, אבל אני נשוי באושר זה כבר תשע שנים אז אני לא מדבר ללא שום ניסיון בנושא. אז ללא דברי הקדמה נוספים בואו ניגש הישר אל תהליך ההיכרות. איפה הצד הראשון? לפני שנלך לחפש את הצד השני תחילה אנחנו צריכים למצוא את עצמינו. אדם שרוצה לבנות מערכת יחסים צריך קודם כל להיות סגור על עצמו. תשאל-י את עצמך, מה את-ה רוצה מהחיים שלך ומבן-בת זוגתך? מערכת יחסים? נישואין? ילדים? או סתם להעביר את הזמן יחד. צריך קודם כל לקבל את ההחלטה הזאת, רק משם ניתן להתקדם. וההתעמקות צריכה להיות לפרטי פרטים. נישואין, זה לא סתם לעשות מסיבה ולתקוע טבעות זה לזו. נישואין זה חיים משותפים שכוללים ניהול משק בית, ניהול תקציב משותף, וכמובן, היכולת להסתדר זה עם זו. תשאל-י את עצמך: האם אני מוכן-ה לזה? האם יש לי תכנית מציאותית להמשך? ממה נתפרס? איפה נגור? כמה ילדים יהיו לנו? והאם אני מוכן למחויבות ולאחריות הרבה המוטלת עלי כאדם נשוי? אם אני לא מוכן לחתונה אז איזה סוג של מערכת יחסים אני מח