טכנופוביה
טכנופוביה
הפוסט הזה הוא תגובתי לתמונות טכנופוביות שנתקלתי בהם. אנסה לייצג את שתי הצדדים של הויכוח הגדול ואולי אפילו לענות על השאלה, האם כל ההתפתחות הטכנולוגית של 30 השנה האחרונות היא לטובה או לרעה. כמובן שבסופו של דבר אני מציג את דעתי ולא עדויות סטטיסטיות. אני מקבל אנשים הנוטים שלא להסכים איתי ואני חושב שכל דיעה על טכנולוגיה חדשה צריכה להתקבל בהקשבה וראש פתוח בין אם אנחנו מסכימים עם הדיעה הזאת בין אם לא.
נגני רחוב מקבלים לייקים וחייכנים במקום כסף
בתמונה אנחנו רואים אמן רחוב מנגן על אקורדיון ומקבל לייקים וחייכנים במקום כסף. נתחיל בזה שאמני רחוב דווקא כן מקבלים כסף על הביצועים שלהם, אני אישית ראיתי. לא יודע איך במדינות אחרות, אבל אצלינו בישראל נותנים להם. מי שרוצה להיווכח בזאת לבד מוזמן לצאת למקומות ציבוריים איפה שיש אמני רחוב. הם מופיעים בדרך כלל במקומות הומי אדם המיועדים לתרבות ופנאי.
נוסף על כך, אמנים רבים מתפרנסים בעיקר מרשתות חברתיות. אני יכול להביא רשימה גדולה של אמנים שהמוסיקה שלהם לא תלויה בחברות עסקי הבידור. אמנים אצמעיים המתפרנסים בעיקר דרך היוטוב, פטריון, ספוטיפיי ודברים בסגנון. ולא רק מוסיקאים, רשתות חברתיות מפרנסות כל מיני כשרונות. מיליוני אנשים ברחבי העולם, מוסיקאים, ציירים, קומיקאים וכו' עובדים בתור יוטוברים. ואתם יודעים ממה הם מרוויחים? מלייקים, מתגובות, ומצפיות. תשומת לב זה כסף, תחשבו על זה בפעם הבאה שקופצת לכם פרסומת. ולסיכום הנושא, אם אתם רואים אדם שאתם מעריצים את הכישרון שלהם, כמו שאומרים - LIKE AND SUBSCRIBE.
אנשים בימינו
אני חושב שהתמונה הזאת מדברת על סרטונים למיניהם בהם אדם נמצא בצרה וכולם מצלמים במקום לעזור. כן, ראיתי דברים בסגנון. הסרטונים האלה מתפצלים לכמה קטגוריות: יש סרטונים ממצלמות אבטחה. במקרה הזה הצלם לא אנושי ולכן יכול רק לתעד את המקרה ולא לעזור. יש סרטונים בהם הצלם הוא חלק מהבעיה, למשל בריונים שמציקים למישהו ומצלמים את זה. יש סרטונים בהם הצלם ווידא שהוזמנו כוחות הצלה למקום ורק אז מוציא מלצמה. לא כולם יודעים לתת עזרה ראשונה ומי שלא יודע עדיף שלא ינסה גם כי חוסר ידע יכול רק להחמיר את המצב. ויש סרטונים בהם אין משהו שהצלם יכול לעשות. למשל אני ראיתי סרטון שמישהי צלמה פה בארץ, גבר קופץ מבניין גבוה ומת. הדבר הכי טוב שהצלמת יכלה לעשות זה רק לצלם כדי להראות למשטרה אחרי זה.
היה פעם שיר רוסי ישן של הזמרת אלונה אפינה בה היא מתארת שהאיש שלה אוהב את הרכב שלו יותר מאשר אותה. הוא מקנה את כל זמנו הפנוי להתעסקות ברכבו החדש והוא לא שם לב אליה כלל. מעביר יותר זמן במוסך מאשר איתה.
כאשר אנחנו נמצאים במערכת יחסים, תשומת לב היא דבר חשוב, ואילו אחד הצדדים מקנה את תשומת ליבו פחות לצד השני ויותר לתחביבים, טלוויזיה, טלפון נייד או כל דבר אחר, זוהי בעיה. אבל בעיה זו הייתה קיימת מאז ומתמיד והיא בכלל לא חדשה או מיוחדת למדיה חברתית. כמו כל בעיה אחרת בזוגיות, הדבר הנכון לעשות הוא לדבר על זה. ואם אתה או את מרגישים שההתמכרות שלכם פוגעת במשפחה עליכם למצוא פתרון ולא להאשים את מקור ההתמכרות. להתמכר ניתן לספורט, משחקי מחשב, טלוויזיה, מדיה חברתית, תחביב וכל דבר אחר. הבעיה היא בנו, לא בטלפון. וכאשר נבין זאת, נהיה צעד אחד יותר לכיוון הפתרון.
העולם שלפני
ניסיתי, בחיי שניסיתי, אבל לא הצלחתי להבין מה המסר פה. קודם כל יוטוב של פעם זו טלווזיה, לא החלון. דבר שני מה הפואנטה של האילוסטרציה? שפעם הכל היה פרימיטיבי יותר? שהיינו צריכים לייצר יותר נייר? לשלם כסף כדי לצלם תמונות? להתקשר ללא אופציה לראות זה את זה תוך כדי שיחה? להשתמש במפת נייר ענקית ולא נוכה במקום ב-GPS? להתחבר עם אנשים על רקע קרבה גיאוגרפית ולא תחומי עיניין משותפים? לכתוב על דפים במקום להקליד? (ואז לזרוק לפח ולכתוב שוב אם יש יותר מידי תיקונים), לקוות שמישהו ירצה לפרסם את מה שאנחנו כותבים במגזין/עיתון שלהם במקום לכתוב פוסט בבלוג מתי שאנחנו רוצים ועל מה שאנחנו רוצים? מה הם מנסים לומר לי פה? שקופסה קטנה החליפה הרבה מאוד מכשירים שעולים כסף ותופסים מקום זו בעיה? אני באמת לא מבין.
היום יש לי בכיס מחשבון, אינציקלופדיה, מצלמה, פנס, טלוויזיה, טלפון, תיבת דואר, כרטיס אשראי, כרטיס אוטובוס, רדיו, נגן מוסיקה, מקוון לגיטרה, מצפן, ראי, סרגל, מד זווית, שלט לטלוויזיה ולמזגן, קונסולת משחקים ועוד ועוד. היום אני יכול לעשות הרבה דברים מהנייד בלי לצאת מהבית. להזמין אוכל, לעשות קניות בסופר, להזמין תורות וכרטיסים לדברים, לשלם חשבונות, לקנות באינטרנט מוצרים שלא זמינים או מאוד יקרים באזור בו אני נמצא, אני יכול להתעדכן במה קורה עם קרובי משפחה וחברים לא משנה איפה הם, לדבר במיסרונים, שיחות וידאו, או הודעות קוליות עם מי שאני רוצה מתי שאני רוצה. ובנוסף לכל זה הטלפון מהווה מקור בידור בשעות המתנה ונסיעות ארוכות.
ספר לעומת אינטרנט
מסר נפוץ באילוסטרציות בסגנון הוא ה-"ספר לעומת אינטרנט". אלו הן כמה דוגמאות ויש עוד הרבה בסגנון. כולן מדברות על אותו הרעיון הבסיסי - ספר טוב, טלפון רע. אבל המציאות היא שספר זה תוכן, מילים כתובות, מידע. ותנחשו, איפה יש יותר תוכן ויותר מידע? נכון מאוד, באינטרנט. כמות הדפים שניתן להכניס לסת של אינציקלופדיה, אפילו סת גדול, לא משתווה לכמות הדפים שניתן להכניס באינציקלופדיה אונליין. ולגבי תוכן? לא כל הספרים שאיי פעם נכתבו יש להם תוכן טוב ואמין. יש ספרים שהדברים הכתובים בהם זה שטויות במיץ, בדיוק כמו באינטרנט. ההבדל בין ספר לאינטרנט, הוא שאינטרנט מכיל יותר מידע והמידע בו נגיש יותר. כמה פעמים קרה לכם שאתם מנהלים שיחה ואז אתם לא בטוחים לגבי משהו. מה אתם עושים? הולכים לספרייה? או שואלים את גוגל, סירי, אלקסה או כל עוזרת אחרת שיש לכם.
ולגבי אמינות המידע. ספרים לא אמינים יותר, אם כבר, ספרים אמינים פחות. אם אני רוצה להתעדכן בנושא מדעי כלשהי, האינטרנט יציג לי את המחקר האחרון והחדש ביותר, ואילו ספר יציג את המידע שהיה זמין בשנה בה הוא נכתב. אם למדתי בילדותי שלדינוזאורים היה עור כמו ללטאה, על הממצא החדש שסביר להניח שהיו להם נוצות אני לא אדע מהספר שקראתי בילדותי, את זה אני אגלה מהאינטרנט.
עכשיו, נכון שיש באינטרנט הרבה מידע שהוא גם שיקרי או לא מדוייק, אבל זה נכון גם לגבי ספרים. אם אנחנו מחפשים מידע אמין, צריך להסתכל על המקור, מי אומר את המידע הזה, לא על מה המידע הזה נכתב (על דף או באופן דיגיטלי). למשל בנושאים הקשורים למדע, יש אתרי אינטרנט רשמיים של אוניברסיטאות ומכוני מחקר. בכל נושא רפואי ניתן לפתוח את האתר של ארגון הרופאים העולמי, משרד הבריאות, קופות החולים ושאר הגופים המתמחים בתחום. יש באינטרנט אינספור מאמרים מדעיים, מחקרים, סטטיסטיקה על כל נושא שתרצו. יש הכל, רק צריך לוודא שזה בא ממקור שאתם סומכים עליו.
אבל ספרים הם לא רק מקור מידע אתם בטח תגידו. ספר טוב זה גם הרפתקאה בעולם הדימיון, סיפור לקרוא במיטה לפני השינה או על הספסל בפארק. ספר זו חוויה מיוחדת. וזה נכון, ספר טוב היא חוויה נהדרת, אני בעצמי אוהב לקרוא ספרים. זה מפתח את הדימיון וגם פחות מעמץ את העיניים לבהות בדף מאשר במסך. אבל ספרים בעבורי קיימים לצד האינטרנט והם לא סותרים זה לזה, הם חוויות שונות וייחודיות. לפעמים יש גם ספרים דיגיטליים שניתן לקרוא מהטאבלט, או אפילו להזמין הביתה בגרסה מודפסת.
כשהטלפון היה קשור אנשים היו חופשיים
ונסיים במשפט המפורסם: כשהטלפון היה קשור בחוט האנשים היו חופשיים. כן זה נכון, הם היו חופשיים. חופשיים לעמוד בתור לכל מיני שירותים שיש להם אפליקציה היום. חופשיים לנווט עם מפה וללכת לאיבוד. חופשיים לשלם הרבה כסף על דקות שיחה. חופשיים לשקול כל תמונה שהם רוצים לצלם כי פיתוח תמונות עולה כסף. חופשיים לשלם יותר על מוצרים כי לא היו חנויות אונליין. חופשיים מכל מיני נוחויות קטנות כמו זמינות תמידית של פנס, מחשבון, וכלים שימושיים אחרים. חופשים ללכת לסיפרייה לחפש מידע בתקווה שהוא שם, כי כל המידע שבעולם לא היה בכיס שלהם. חופשיים להתכתב במכתבים שיכולים לקחת הרבה מאוד זמן במקום בהודעות מיידיות לכל קצוות העולם.
פעם אנשים לא היו צריכים לעשות קניות מהבית, הם הלכו למכולת או לסופר ועמדו בקופה בתור - זה היה חופש כזה, החופש לעמוד בתור. פעם הם היו חופשיים לשבור את הראש איך לעשות משהו, כי לא היו מדריכים זמינים בלחיצת כפתור. אנשים כישרוניים פעם היו חופשיים להופיע רק בעזרת חברת תקליטים, ומקומות שייתנו להם במה, כי לא היה יוטיוב. חופשיים להוציא לאור רק את מה שחברת הוצאה לאור חשבה לנכון כי לא היו E-BOOKS, לא הייתה אופציה לפתוח בלוג או אתר איטרנט. היו חופשיים להתקשר לעזרה של מכבאי אש, אמבולנס, ומשטרה, רק אם היה טלפון זמין, לא כמו היום שיש טלפון לכל אחד בכיס.
בכל אופן אני מקווה שהבהרתי את הנקודה שלי - כשהטלפון היה קשור בחוט האנשים היו חופשיים, מאוד נכון.
סיכום
בשלושים השנה האחרונות העולם השתנה באופן משמעותי. המפץ הטכנולוגי הגדול הזה קרה בגלל כמה המצאות יסוד. מיקרו-מעבדים איפשרו לייצר מחשבים וטלפונים חכמים בסדר גודל ומחיר שכל בית יכול לאפשר לעצמו. האינטרנט שייצא בתחילת שנות ה-90, והרשתות החבריות שהתחילו את דרכם בשנות האלפיים המוקדמות.
יש אנשים, הייתי אומר הרוב, שהתאקלמו לטכנולוגיות החדשות האלה ולמדו לנצל אותם לטובה, ויש כאלה שנשארו בעבר וקשה להם להתרגל לעולם החדש. אני יכול להבין אותם אך לא להזדהות איתם. שינויים עולמיים גדולים תמיד יכולים להיות קשים, לא מוכרים, ואף מפחידים. זה טבעי להרגיש ככה, ואסור לנו לשפוט אנשים כאלה.
אבל הבעיה בעיני כשאותם אנשים לא מודעים לכך שהם פשוט לא יודעים להתמודד עם הנורמה החדשה וזה דוחף אותם לעשות דמוניזציה לכל דבר שהם לא מצליחים להבין. תחשבו על הרעיון הזה של "ספר טוב, טלפון רע", "טלפונים לקחו לנו את החופש". אני חושב שהטענה היא לא נכונה כלפי אנשים רגילים אבל היא דווקא אמיתית ביותר לטכנופובים. לקחו להם את העולם שהם הכירו, את הזמנים בהם הכל היה "פשוט" יותר. וכשאני אומר "פשוט" אני מתכוון לפרימיטיבי יותר. העולם לפני הטכנולוגיה המודרנית לא באמת היה פשוט יותר, הדבר היחידי שהיה בו פשוט זה העובדה שלא צריך ללמוד להשתמש בטכנולוגיה.
אני לא אומר שהם פשוט טועים בהכל, אני לא אומר שהטכנולוגיה החדשה היא רק חיובית ואין לה שום חסרונות. אני מודע ביותר לכל החסרונות שלה - חוסר פרטיות, התמכרות לרשתות חברתיות, פחות תקשורת בין אישית, בריונות ברשת, התפשטות מהירה של חדשות כזב, ותיאוריות קונספירציה, פשע דרך האינטרנט ועוד הרבה. אני לא מזלזל בחסרונות האלה ואני כן חושב שיש הרבה מקום לשיפור.
טכנולוגיה היא כלי, וזה בידיים שלנו להשתמש בה לטובה. אני מקווה ומאחל לכולנו שנפתח את הראש ואת הלב לעולם שהולך ומשתנה ושנלמד ליישם את הכלים החדשים שיש לנו באופן החיובי והיעיל ביותר. אני מאמין שצריך להיות זהירים אבל להסתכל קדימה, כי אם להסתכל רק אחורה, לא נתקדם לשום מקום.
תמונות:
- http://www.extracatchy.net/pictures-without-text-with-deep-meaning/
- https://www.reddit.com/r/PhonesAreBad/comments/ea73xc/rainingphone_bad_umbrellabook_good/
- https://www.dreamstime.com/smartphone-versus-books-literature-love-reading-modern-technology-smartphone-versus-books-literature-love-image142794655
- https://cartoonmovement.com/cartoon/smartphone-vs-books
- https://www.pinterest.ch/pin/1126392556774305095/
תגובות
הוסף רשומת תגובה