הקרבת קורבנות

הקרבת קורבנות

כאשר אני אומר "הקרבת קורבנות" התמונה שעולה לראש היא טכסי פולחן עתיקים עם קורבנות חסרי ישע (בעלי חיים או אפילו בני אדם). הכהן לוקח סכין ושוחט ייצור חי כדי שהעם יקבל משהו מהאל (או האלים). בין אם זה ברכה, סליחה, או בקשה כלשהי. זה נשמע לנו ברברי ואנחנו לא יכולים לדמיין דבר כזה קורה במאה ה-21 בעולם המודרני של מחשבים וטכנולוגיה. רק המחשבה על הטקס הזה מעלה ברבים מאתנו חלחלה, קשה להאמין שמשהו כזה יקרה היום, רק אולי באיזו כת מטורללת.

קורבנות חופש הביטוי

אבל הדברים האלה קורים היום, ולא רק בכתות מטורללות אלה בחברה הגדולה וה-”מפותחת" שלנו. למשל, דוגמא שהבאתי באחד הפוסטים הקודמים שלי, בארצות הברית חופש הביטוי הוא בעל קדושה כל כך גבוהה שהוא יקר יותר מבני אדם, ואם צריך להקריב קורבן אנושי למען חופש הביטוי, הקורבן הזה מתקבל והעם מוכן להקריב אותו. למה הכוונה? בארצות הברית אחד שמפיץ שקרים, שנאה, או הסתה נגד קבוצת אנשים מסוימת, המילים שלו הם חופש הביטוי שלו ואין שמשטרה כל יכולת לעצור אותו עד שהוא לא פועל לפי אמונותיו. בין אם הוא נאצי, או איסלמיסט רדיקאלי, או ראש של כת, בארצות הברית לא משנה במה אתה מאמין, או מה אתה אומר, זה חופש הביטוי שלך ואסור לעצור מישהו על מילים בלבד, רק על מעשים. "איזהו חכם הרואה את הנולד". כמובן שאחד אינטליגנט יכול להבין שקבוצה של אנשים שמאמינם שצריך לרצוח אנשים אחרים היא קבוצה מסוכנת שיש לנטרל לפני שיהיה מאוחר, אבל רוב העם שלהם סוגד כל כך לקדושת חופש הביטוי ללא גבולות וללא רסן שהקורבנות התמימים של חופש הביטוי הם קורבנות שהם מוכנים להקריב. חיי אדם הם מחיר שהם מוכנים לשלם רק לשמר את כבודו של אליל חופש הביטוי שהם סוגדים לו.

ומצד אחד ניתן להבין אותם, איסור על חופש הביטוי כמו שהיה בברית המועצות, או ברוסיה היום, הוא דבר נוראי ואף אחד לא רוצה להגיע לשם. אבל כאשר לא מבדילים בין הסתה מכוונת לחופש ביטוי חיי אדם נמצאים בסכנה ויש להכיר בזה. בארץ חופש הביטוי הוא קצת יותר מרוסן והיו מקרים בהם אנשים איבדו את עבודתם ואפילו את החופש שלהם בשל התבטאויות גזעניות, פוגעניות, או מסיתות לאלימות. אין זה אומר שהתקשורת או הפוליטיקאים או המפורסמים שלנו לא עושים את זה, פשוט הם חייבים לבחור קצת יותר בזהירות את המילים שלהם. הסתה ישירה לאלימות היא לא חוקית, רק הסתה היקפית.

קורבנות זכות הפרטיות

נחזור לארצות הברית, ב-9 לספטמבר 2001 הקריבה ארצות הברית כ-3,000 נפשות תמימים כסדרם ומוספים כהלכתם קורבנות חופש זכות הפרטיות. על מה לעזאזל אני מדבר? אני מדבר כמובן על העובדה שמחבלים עלו על מטוס עם נשקים, השתלטו עליו מבפנים ולקחו אותו במסלול התנגשות ישיר למגדלי התאומים. הכיצד שוליית מחבלים עברו למטוס חמושים? חופש זכות לפרטיות. באותה תקופה בארצות הברית לא הייתה אבטחה במטוסים כמו שיש היום. אחד יכול לעלות על מטוס עם פצצה, עם נשק, עם סכין. עדיף לתת לזה לקרות ולשאת בתוצאות, מאשר לתת לאיש בטחון לחלל את קדושת זכות הפרטיות ורחמנא ליצלן לחטט למישהו בתיק. יאמר לזכותם שמאז הם למדו לקח, בביקור שלי בארצות הברית הורדתי חגורה, נעליים, פתחתי תיקים, עוד שניה חיטטו לי בין השיניים, לפני שעליתי על מטוס. אבל כאשר נכנסתי לקניון המקומי לא היה אפילו שומר בכניסה. כל אחד יכול בקלות להביא איתו פצצה, או נשק בתיק ולעשות פיגוע ירי. למשעה זה קורה שם ועל זה אדבר בחלק הבא.

קורבנות חופש נסיעת נשק

חופש נסיעת הנשק רשומה בחוקה של ארצות הברית והכלל הוא קודש קודשים. לפי הסטטיסטיקה הזמינה לי [1] כ-106 אנשים ביום מוקרבים לאלוהי חופש נסיעת הנשק. ואף אחד לא עושה עם זה שום דבר תחת התירוץ שנסיעת הנשק היא זכות חוקתית ובכלל נשקים לא רוצחים אנשים אלה אנשים רוצחים אנשים. התירוצים האלה לא משנים את העובדות ולא מחזירים את הנרצחים לחיים אבל הם ההסבר מדוע אותם האנשים שנרצחים מנשק כל יום הם קורבנות שחשוב להקריב. 

לזכותם של האמריקאים יאמר כי אצלנו בארץ יש בעיה הפוכה, אצלנו רק כוחות הביטחון או אנשים בעלי רישיון מיוחד יכולים להוציא רישיון לנשק, בזמן שהמחבלים והפושעים מייבאים נשק באופן חופשי והאזרח הממוצע לא מוגן בפני פיגועי ירי. כל יציאה שלנו מהבית עלולה להיות האחרונה אם בטעות נגיע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. כוחות הביטחון לא נמצאים בכל מקום כל הזמן ומחבל חמוש לא ניתן לעצור. מצד שני אם אנשים היו מסתובבים חמושים ברחובות ישראל אנחנו לא יכולים לדעת כי המדינה הייתה הופכת למקום יותר בטוח כי גם בין הישראלים לא חסרים חמומי מוח שעלולים לשלוף עליך אקדח בכל פרובוקציה אפילו הכי קטנה. עובדה שיש לא מעט עבריינים יהודים ופיגועי ירי בין ישראלים לישראלים. אילו נשק חם בארץ היה זמין יותר אני לא יכול להגיד שכמות האנשים הנרצחים הייתה יורדת.

קורבנות זכות האדם על גופו

אלו הם הקורבנות שהכי קשה להתווכח איתם. גם במגיפה עולמית, להכריח מישהו להתחסן בכוח היא פגיעה בזכותו על גופו. למרות כל האישורים שהחיסונים קיבלו גם ממשרד הבריאות הישראלי, גם מה-FDA וגם מארגון הרופאים העולמי, אנחנו לא יכולים לכפות אותם על אף אחד. לכל אדם יש זכות על גופו ולא ניתן להחדיר להם מחט בכוח או לעצור אותם ולשים אותם בכלא או בידוד עד שהם לא "יבחרו" להתחסן. ואפילו שהם עלולים להיות מסוכנים לציבור ולהפיץ מחלה נוראית כמו קורונה, או חצבת, שעלולה להרוג אנשים חפים משפע (כאלה שלא יכולים להתחסן עקב אלרגיה, או כאלה שעוד צעירים להתחסן, או אפילו כאלה שהתחסנו אבל המערכת החיסונית שלהם בגוף לא חזקה מספיק והחיסון לא עבד עליהם). אפילו אנשים בריאים ומחוסנים עלולים להידבק אם הם כל הזמן נחפשים לאנשים חולים ולא מחוסנים. זה כמו לנהוג בכביש לפי כל כללי הבטיחות עם חגורה והכל כאשר סביבך כולם נוהגים בפרעות.

ממשלת ישראל עשתה הכל כדי להציל אותנו מהמגיפה אבל אנשים לא שמרו על סגרים, לא התחסנו, ואפילו יצאו להפגנות רבות נגד הממשלה בטענה שפוגעים בחופש הביטוי שלהם. כתוצאה מכל זה הוקרבו על המזבח לזכות האדם על גופו כ-12,670 נפשות לפי המידע בארגון הרופאים העולמי [2]. 

קורבנות המלחמה

כמו שכבר כתבתי בפוסטים קודמים, במלחמה יש 2 צדדים, הגנה והתקפה. כשאנחנו שולחים חיילים להגנה עצמית אנחנו לא מקריבים אותם, אלה שאין לנו הרבה ברירה. אם לא נשלח חיילים, האויב יהרוג אותנו. אפשר להגיד שהם סוג של קורבן שאנחנו מקריבים כדי להמשיך לחיות, אבל אנחנו עושים את לא מתוך בחירה חופשית לכן זה לא בדיוק קורבן כמו פולחן ומזבח. אבל מדינה שיוצאת למתקפה שלא לצורך הגנה עצמי כל חייל שלהם שנהרג במלחמה הוא קורבן שהם מוכנים להקריב למען המטרה עליה הם נלחמים. קחו למשל את הצבא הרוסי במלחמה נגד אוקראינה. כל חייל רוסי שמת, מסר את נפשו כדי להרחיב את גבולות מדינתו כדי להעניק לפוטין עוד שטח ועוד כוח. העם הרוסי מעלה על המזבח את בניהם אשר ילכו ולא יחזרו למען כיבוש שטחים אוקראינים כדי להרחיב את השטח של האימפריה הרוסית ולכניס עוד כסף לכיס של האליל שלהם ולדימיר בן ולדימיר יהי שם כבוד מלכותו וכו’…

החמאס ושאר ארגוני הטרור מקריבים את בניהם לאלהי המלחמה. מחבל עם חגורת נפץ צועק "אלהים גדול" ואז מתפוצץ במקום ציבורי כשהוא לוקח איתו אנשים חפים מפשע. הוא יודע שהוא קורבן והוא מוכן להקריב את חייו לאל שלו. לנו הישראלים זה נשמע פרימיטיבי, וברברי, וחולני. אבל אתם אתם תופתעו לפשמוע כמה אנשים "מתורבתים" ממדינות "מתקדמות" ו-”נאורות" כמו אירופה קוראים לחמאס "לוחמי חופש" ו-"גיבורים". שהם לא ארגנון טרור אלה "גיבורי מלחמה" ש-"מקריבים" את עצמם למען ה-”מולדת" שהיא כביכול "שלהם". אירופאים במאה ה-21 עם אינטרנט וספרי הסרטוריה, נאורים ומשכילים, מתקדמים ומפותחים, לא איזו תרבות עתיקה עם פולחן ומזבח. 

סיכום

מה שהפוסט הזה בא להגיד זה שאנשים שחושבים שהיום אנחנו לא כמו פעם, שהיום אין לנו קורבנות, הם אנשים שחיים באשליה. הדבר היחידי שבו העולם המודרני שונה מהעולם העתיק הוא שפעם היו מקריבים בעלי חיים (לפחות ברוב העמים) והיום אנחנו מקריבים זה את זה. פעם היו מקריבים בתולות לאלהי הר הגעש והיום אזרחים לאלהי חופש הביטוי, זכות הפרט, החוקה, וכל מיני עקרונות מוסריים כאלה ואחרים בסגנון.

ואני לא אומר שהעקרונות האלה הם לא חשובים. חופש הביטוי, חופש הדמוקרטיה, זכות הפרטיות, זכות ההגנה העצמית, וכו’ הם זכויות אדם בסיסיים. מה שאני אומר, זה שכמו שאנחנו מבינים היום שלא צריך לזרוק בתולה להר הגעש כדי שיהיה יבול, או כדי לעצור מגיפה, ככה אנחנו לא חייבים להקריב חיי אדם כדי לשמר זכויות אדם בסיסיות. חופש הביטוי יכול להיות מותר כל עוד הוא לא פוגע בזכותם וחירותם של אחרים. 

מקורות:

תמונה: https://www.istockphoto.com/search/2/image?mediatype=illustration&phrase=sacrifice
[1] סטטיסטיקה על אלימות נשק בארצות הברית https://www.teamenough.org/gun-violence-statistics
[2] חללי הקורונה בישראל https://covid19.who.int/region/euro/country/il