דובי הישועות
דובי הישועות יהודים שחיו בגלות היו כל כך מיואשים, שכל אחד שטען שהוא יכול לעשות ניסים הם בחרו להאמין לו. לא בגלל שהם פתאים אלה, בגלל שהם היו אובדי עצות. וכאשר מגיע מישהו לאדם מיואש שאין לו תקווה ואין לו מה לאבד, ואומר לו: אני יכול להושיע אותך - סיכוי גבוהה שהאדם המיואש ישמע בקולך. תחשבו על סיפורי הבעל שם טוב או המהר"ל מפראג, את רוב הסיפורים האלו ניתן לסכם בתבנית: "באו גויים רשעים להציק ליהודים והבעל שם טוב או כל צדיק אחר הציל אותם". קצת מזכיר לי את סופרמן. כשאתה מתפלל כל יום שלוש פעמים ביום לחזרה לארץ ישראל והתפילות שלך כבר מעל אלף שנה לא נענו, ואז בא אליך מישהו שאומר שיש איזה רב אי שם באוקראינה שהוא מסוגל לשכנע את אלוהים לעשות משהו, זה נותן לך תקווה כלשהי לעתיד. איך אמר רבי נחמן מברסלב? אין ייאוש בעולם כלל. אם להתבונן ברוב הרעיונות החסידיים המפורסמים בקונטקסט של המקום והזמן בו הם נכתבו ניתן לראות שזה יותר מנגנון התמודדות עם קשיים בלתי סבירים מכל דבר אחר. ואפילו היום, הרבה מסיפורי החזרה בתשובה דרך תנועה חסידית או מבוססת חסידות כלשהי ששמעתי הגיעו ממקום רע, ממקום של כאב, ת...