שלשים שנה וארבע מאות שנה
שלשים שנה וארבע מאות שנה
כמה זמן בני ישראל היו במצרים? מצד אחד, אומר הפסוק המפורש - וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: [שמות יב:מ] כלומר 430 שנה. לכאורה נראה שאין מה להוסיף, אך העניין לא פשוט כפי שנראה ממבט ראשון. הבעיה מתחילה בזה שהתורה אומרת לנו עוד פסוקים בנוגע ליציאת מצרים שסותרים את המספר הזה. בפוסט הזה ננסה לבאר אותם.
בואו ננסה לבנות את ציר הזמן של בני ישראל בארץ מצרים על פי כל מה שידוע לנו מן הכתובים. נתחיל משושלת משה רבנו. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-לֵוִי, לְתֹלְדֹתָם--גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי; וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: [שמות ו:טז]. מכאן ידוע לנו שקהת הוא בנו של לוי ושלוי חי 137 שנה. לאחר מכן ממשיך הכתוב ואומר: וּבְנֵי קְהָת--עַמְרָם וְיִצְהָר, וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל; וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת, שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: [שמות ו:יח]. מכאן שקהת חי 133 שנה והוא אבי עמרם. וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה; וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: [שמות ו:כ]. מכאן שעמרם אבי משה והוא חי 137 שנים כמו סבא שלו לוי. הדבר הבא שידוע לנו שמשה היה בן 80 פחות או יותר בצאת בני ישראל ממצרים. את הדבר הזה אנו לומדים משתי פסוקים. מהפסוק׃ וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁלֹ֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל־פַּרְעֹֽה׃ [שמות ז:ז] ומהפסוק: וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה: [דברים לד:ז] כלומר הוא היה בן 120 כאשר הוא מת. 120 פחות 40 שנות נדודי מדבר הוא היה בן בערך 80 כאשר הם יצאו ממצרים. פסוק נוסף שעלינו להתייחס אליו זה העובדה שקהת לא נולד במצרים אלה לפני הירידה לשם. את זה אנו לומדים מהפסוק: וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֧וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הַבָּאִ֥ים מִצְרַ֖יְמָה יַעֲקֹ֣ב וּבָנָ֑יו ... וּבְנֵ֖י לֵוִ֑י גֵּרְשׁ֕וֹן קְהָ֖ת וּמְרָרִֽי׃ [בראשית מו:ח-יא].
אם ניקח את הגילאים של קהת, עמרם, ו-80 שנה של משה. ונגיד אפילו שהחפיפה ביניהם הייתה מאוד צרה, כלומר האב מת יום אחרי הולדת הבן אנחנו נקבל את תמונת המצב הבאה: קהת יורד למצרים תינוק חי שם 133 שנה, נגיד הוא מת יום אחרי הולדת עמרם. עמרם חי 137 שנה. נגיד שגם עמרם מת יום אחרי הולדת משה, ומשה בן 80 בצאתם ממצרים: 133+137+80=350 שנה, חסרים לנו 80 שנים!
על מנת ליישב קושיה זו בואו נצא מנקודת הנחה שהספירה לא מתחילה מקהת אלה מדמות אחרת אשר ישבה במצרים קודם וגם היא נמצאת תחת הקטגוריה "בני ישראל" - אני מדבר כמובן על יוסף. גילו של יוסף כאשר הוא עומד מול פרעה ופותר את חלומותיו הוא 30 שנה שנאמר: וְיוֹסֵף֙ בֶּן־שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעׇמְד֕וֹ לִפְנֵ֖י פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיֵּצֵ֤א יוֹסֵף֙ מִלִּפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַֽיַּעֲבֹ֖ר בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ [בראשית מא:מו]. דבר נוסף ידוע לנו שהוא היה בערך בן 17 כאשר הוא ירד למצרים שנאמר: אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃ [בראשית לז:ב]. בעקבות הדיבה הרעה הם זרקו אותו לבור ומשם הוא הגיע למצרים.
השאלה כמה זמן עבר מזריקת יוסף לבור עד לרדת שארית משפחתו מצרימה. ובכן, בגיל 17 הוא הגיע למצרים, בגיל 30 פתר את חלומו של פרעה. כלומר שהוא היה בכלא על מעשה אשת פוטיפר בערך 30 - 17 = 12 שנה. ידוע לנו כי יעקב ירד למצרים בגיל 130 ומת בגיל 147 שנאמר וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃ [בראשית מז:כח]. ידוע לנו שאחרי פתרון חלומו של פרעה היו 7 שנים טובות ואז 7 שנים רעות בארץ מצרים. וידוע לנו שיעקב ירד למצרים בזמן הרעב כי בניגוד לארץ כנען, במצרים היה אוכל. ידוע לנו גם שיוסף מת במצרים בגיל 110 בהיותו עדיין במצרים שנאמר: וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם [בראשית נ:כו].
כעת ניקח את כל מה שלמדנו ונשים את הדברים על ציר זמן. זוהי התמונה שאנחנו נקבל:
ניסיונות הסברה
ישנן הרבה גרסאות ותיאוריות שונות ליישוב סתירה זו אך ממה שקראתי אף אחת מהן לא מיישבת את הרוח. למשל גרסת ברית בין הביתרים של רש"י אומרות שאנחנו סופרים 430 שנה מאז יצחק ולא מאז יוסף. הגרסה הזאת אומרת שמושב בני ישראל בפועל היה רק איזה 210 שנים. הבעיה בגרסה הזו שבני ישראל לא יכולים לכלול את יצחק כי יצחק הוא לא בן ישראל אלה אבא שלו. גרסאות אחרות מנסות להקנות הסברים אחרים לכל מיני פסוקים שלא תואמים את משמעות הפסוקים הפשוטה וזה הסבר דחוק בעיני.
ההסבר שאני מציע גם הוא אינו מיישב את הדעת באופן מלא, אבל אני חושב שיש לו מקום ברשימת ההסברים האחרים. סברתי בנושא שהיו 2 ירידות מצרים. הירידה השניה מתוארת לפני הראשונה והיא כוללת את קהת, ואילו הראשונה מתוארת בספר שמות והיא אינה כוללת את קהת כי היא קרתה לפני שהוא נולד. התיאוריה שלי לא מסבירה מדוע זה רשום באופן שכזה, או מדוע היו 2 ירידות. (אולי היה עוד רעב? אולי הייתה להם סיבה לחזור ואז שוב לרדת?) אבל היא כן מיישבת את הסתירה הכרונולוגית שיש לנו בגילאים של כולם לעומת הפסוק שאומר שמושב בני ישראל היה 430 שנה.
מה שאני אומר שקרה זה דבר כזה: תחילה ירדו בני ישראל למצרים באופן זמני. ירידה זו הייתה עם יעקב ובניו אך ללא הנכדים שטרם נולדו. והיא הירידה המתוארת בספר שמות שבה שמות בני ישראל היורדים למצרים לא כוללים את הנכדים. לאחר מכן יעקב מת במצרים והאחים עלו כדי לקבור אותו במכפלה. לאחר מכן מת יוסף בגיל 110 גם הוא במצרים. אחרי זה נולדו הנכדים ביניהם קהת, ואז הם ירדו למצרים בפעם השניה כפי שמתואר בספר בראשית עם כל הנכדים.
הבעיה הראשונה שבטח קופצת בהסבר שלי היא שיעקב מוזכר בין האנשים שיורדים למצרים: וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֧וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הַבָּאִ֥ים מִצְרַ֖יְמָה **יַעֲקֹ֣ב** וּבָנָ֑יו בְּכֹ֥ר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵֽן: [בראשית מו:ח]. לפי התיאוריה שלי זה קרה אחרי שיעקב מת כי אני סובר שיעקב לא הכיר את קהת שהרי קהת נולד אחרי מותו. אם כך מודע יעקב מוזכר? וכאן ההסבר שלי הוא דחוק קצת ואני מודה שהוא לא מושלם - אבל יעקב כאן מוזכר ברוח ולא בגוף גשמי. רוחו של יעקב ירדה איתם. יש לי סברה אחת ליישב את ההסבר הזה: אם ניספור את כל השמות המתוארים בסיפור הזה אנחנו נגיע למספר 71 (ראו היערת שוליים), אבל הכמות הרשומה היא 70: וּבְנֵ֥י יוֹסֵ֛ף אֲשֶׁר־יֻלַּד־ל֥וֹ בְמִצְרַ֖יִם נֶ֣פֶשׁ שְׁנָ֑יִם כׇּל־הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית־יַעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים: [בראשית מו:כז]. אז 70 כרשום או 71 כפי שנספר? התשובה היא שאם לספור מראובן יצא 70, אבל אם לספור מיעקב יצא 71. האם התורה מנסה לרמוז לנו שהכוונה שיעקב ירד איתם רק ברוח? אולי, אני לא יודע. אבל ניתן לנסות לתרץ את זה ככה: הם יורדים למקום שבו חזון אברהם אומר שהם יהיו אבדים. יכול להיות שהם יודעים זאת. ואם כן, הם לא יורדים בלב שלם ונחת רוח אלה בידיעה שזה לא הולך להיגמר בטוב. אז להגיד שיעקב יורד איתם הכוונה לא שהוא פיזית שם (כי הוא מת) אלה שהם מאמינים באלהי אביהם יעקב ולהגיד שהוא יורד איתם הכוונה היא שהם יורדים לשם כאשר הם אוחזים בתורתו אמונתו ודרך חייו.
אנחנו מזכירים את האבות 3 פעמים ביום למרות שהם מתו לפני אלפי שנים כדי ללמד אותנו שהדרך שבהם הלכו אבותינו היא הדרך שבה הולכים גם אנחנו. כאשר מת קרוב משפחה יקר לנו אנחנו לא אומרים שהוא נעלם אלה שהוא תמיד נמצא איתנו בלב, שאנחנו עדיין זוכרים ומעריכים אותו ושבצורה כלשהי הוא עדיין איתנו. כאשר אדם כלשהו מת הגוף שלו נקבר אבל הזיכרון שלו ממשיך לחיות. דרכיו ומעשים נזכרים הרבה אחרי מותו. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב (יחזקאל, יח) "כי לא אחפוץ במות המת" [ירושלמי ברכות · דף טו ב]
שימו לב שי כאן 71 אנשים
- יַעֲקֹ֣ב
- רְאוּבֵ֑ן
- חֲנ֥וֹךְ
- וּפַלּ֖וּא
- וְחֶצְר֥וֹן
- וְכַרְמִֽי
- שִׁמְע֗וֹן
- יְמוּאֵ֧ל
- וְיָמִ֛ין
- וְאֹ֖הַד
- וְיָכִ֣ין
- וְצֹ֑חַר
- וְשָׁא֖וּל
- לֵוִ֑י
- גֵּרְשׁ֕וֹן
- קְהָ֖ת
- וּמְרָרִֽי
- יְהוּדָ֗ה
- עֵ֧ר
- וְאוֹנָ֛ן
- וְשֵׁלָ֖ה
- וָפֶ֣רֶץ
- וָזָ֑רַח
- חֶצְר֥וֹן
- וְחָמֽוּל
- יִשָׂשכָ֑ר
- תּוֹלָ֥ע
- וּפֻוָּ֖ה
- וְי֥וֹב
- וְשִׁמְרֽוֹן
- זְבוּלֻ֑ן
- סֶ֥רֶד
- וְאֵל֖וֹן
- וְיַחְלְאֵֽל
- גָ֔ד
- צִפְי֥וֹן
- וְחַגִּ֖י
- שׁוּנִ֣י
- וְאֶצְבֹּ֑ן
- ערִ֥י
- וַֽאֲרוֹדִ֖י
- וְאַרְאֵלִֽי
- אָשֵׁ֗ר
- יִמְנָ֧ה
- וְיִשְׁוָ֛ה
- וְיִשְׁוִ֥י
- וּבְרִיעָ֖ה
- וְשֶׂ֣רַח
- חֶ֖בֶר
- וּמַלְכִּיאֵֽל
- יוֹסֵ֖ף
- וּבִנְיָמִֽן
- בֶּ֤לַע
- וָבֶ֨כֶר֙
- וְאַשְׁבֵּ֔ל
- גֵּרָ֥א
- וְנַעֲמָ֖ן
- אֵחִ֣י
- וָרֹ֑אשׁ
- מֻפִּ֥ים
- וְחֻפִּ֖ים
- וָאָֽרְדְּ
- דָ֖ן
- חֻשִֽׁים
- נַפְתָּלִ֑י
- יַחְצְאֵ֥ל
- וְגוּנִ֖י
- וְיֵ֥צֶר
- וְשִׁלֵּֽם
- מְנַשֶּׁ֖ה
- אֶפְרָֽיִם
תגובות
הוסף רשומת תגובה