Fox Thoughts

מה היא האמת? מציאות רב ממדית ועיבודה בכלים מנטליים כל מה שאנחנו יודעים על העולם נמצא במוח שלנו. כל החוויות, הזיכרונות, הרגשות, המידע, המחשבות והתקוות שלנו. כל מה שאנחנו יודעים, מה שהופך אותנו למי שאנחנו, הכול בראש. אנחנו מערכת נוירונים מסובכת להפליא בעלת סנסורים חיצוניים ויכולת עיבוד מידע מהירות יותר מכל מחשב. אנחנו קולטים גלי אור עם העיניים כדי ליצור תצוגה של מה שקורה סביבנו. אנחנו קולטים גלי קול עם האוזניים, חלקיקי חומרים שונים עם האף והפה, טמפרטורה עם חיישני טמפרטורה מיוחדים, ועצמים אחרים שנוגעים בנו בעזרת חיישנים הממוקמים בכל הגוף. אילו הייתה דרך ליצור סימולציה של כל החוויות שלנו בעזרת מחשב ולחבר אותה ישירות למוח היינו בקלות יכולים להיות מוח בצנצנת ועדיין לחוות את העולם בדיוק כפי שאנחנו חווים אותו היום.  אבל יכולת עיבוד המידע שלנו היא לא תמיד 100% יעילה, ואף על פי שהחושים שלנו לרוב צודקים, החושים שלנו עלולים להטעות אותנו. ניתן למצוא באינטרנט לא מעט אשליות אופטיות ו/או קוליות, שגורמות לנו לראות דברים שלא נמצאים שם באמת. למעשה, סרט או תמונה זה גם סוג של השליה אופטית. תחשבו על זה, אנח

חילוק באפס הקדמה כשאתה עובר על חוקי המדינה מכניסים אותך לכלא, אבל כשאתה עובר על חוקי הפיזיקה נותנים לך פרס נובל. היום אני הולך לעבור על חוקי המתמטיקה. סביר להניח שזה יהיה הפוסט האחרון שלי כי אחרי שאני אלחץ על "פרסם" המשטרה תדפוק לי בדלת ויקחו אותי לאשפוז בכפיה או מאסר עולם. המדיה תצנזר את הפוסט הזה והעולם יישכח מהקיום שלו מרוב שהוא לא חוקי ונוראי. למה אסור לחלק באפס חילוק באפס הוא מעשה לא מוסרי בעל השלכות הרסניות וכל אחד שמנסה לעשות את זה עליו להתבייש בעצמו והוא צריך לשבת בכלא ללא הזדמנות לשחרור על תנאי. אם לחלק מספר באפס כל חוקי המתמטיקה יישברו והעולם יחדל מלהתקיים, ותיכף תבינו למה. חילוק היא הפעולה ההפוכה מכפל וזה אומר שכל כפל חייב להיות זהה לחילוק שלו. למשל, 10 לחלק ל-2 זה 5. ואילו 5 כפול 2 זה 10. באופן נוסחאתי ניתן לומר שהחוק קובע כי מנה כפול מחנה חייבת להיות שווה למונה. אין מספר בעולם ששובר את החוק הזה. כל המספרים כאחד מצייתים לחוק זה כמו חלקיקים לחוקי הטבע, כולם חוץ מהאפס. אנחנו לא יודעים למה שווה מספר חלקי 0 אז ניתן למספר הלא חוקי הזה שם - נקרא לו Z. אם Z היה קיים המת

לשמוח בחלקי "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ" (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה א) היום אני רוצה להגיד תודה על מה שיש לי ולשאול אם זה מספיק. ישנה חמכה עתיקה שאומרת שעל האדם להיות שמח בחלקו. אדם אשר כל הזמן רק רודף להשיג עוד, מעולם לא יהיה באמת מאושר. קשה לחלוק על הרעיון הזה כי אנחנו רואים בחיי היום-יום כמה שהוא נכון. אי אפשר להרוויח את כל הכסף והממון בעולם אבל לא מעט אנשים לא מפסיקים לנסות. אלו שיש להם קצת כסף עושים הכל כדי שיהיה להם עוד כסף, ואלו שיש להם הרבה כסף, משקיעים אותו כדי להגדיל את הרווחים ולעשות עוד כסף. לעטים נראה שלא משנה כמה יש לנו אנחנו תמיד רוצים עוד. קחו לדוגמא את האנשים הכי עשירים בעולם: ג'ף בזוס, ביל גייטס, אילן מאסק, ואחרים. יש להם יותר כסף ממה שהם יודעים מה לעשות איתו ועם זאת החברות שהם מנהלים רק ממשיכים לגדול ברווחים. אין סוף לרצון להרוויח עוד. אין דבר כזה יותר מדי כסף. לכאורה נראה כאילו להסתפק במה שיש לנו היא הדרך הנכונה לאושר. והאמת היא, אולי באמת יש דבר כזה יותר מדי כסף אפילו אם אנחנו לא מסוגלים להודות בזה. אבל מהצד השני של המטבע יש את האנשי

מה היא התורה התורה היא ספר החוקים המסורתי של עם ישראל המכיל בתוכו היסטוריה קצרה של העם והיווצרותו, חוקי המוסר לפיהם יש לאדם היהודי להתנהג , ואפילו חוקים לפיהם יש להנהיג מדינה יהודית מתוקנת. אבל מי כתב את התורה? מאין היא באה ומה חשיבותה? מי כתב את התורה לפי המסורת היהודית התורה נכתבה ע"י משה רבינו למעט החלק האחרון המתאר את מותו, שנכתב כבר על ידי הממשיך שלו יהושוע בן נון. ”ומי כתבן? משה כתב ספרו...” (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב' - דף ט"ו, עמוד א'). ישנם תיאוריות אלטרנטיביות כאלה ואחרות אבל הן לא מוכחות ולעטים גם חסרות היגיון ולכן אני לא מקבל אותן. תיאוריה אחת למשל היא שהתורה הייתה כמה ספרים שונים שאז חוברו יחד לספר אחד. ובכן, התורה ללא ספק מורכבת מחמישה ספרים, אבל לא לזה הייתה הכוונה. הכוונה הייתה שהטקסט עצמו הוא חיבור של כמה אנשים שונים שאחרי זה "נתפר" יחד. לטענת הוגי הדעה הזאת זה מסביר סתירות כביכול בין פרקים שונים בתורה. לי ההסבר הזה נשמע מגוחך ואני אסביר גם למה. בואו ניקח למשל את פרק א' ופרק ב' של חומש בראשית. בפרק א' זכר ונק

קדושים "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט':ב'). "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" (בראשית פרק ב':ג'), "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל" (מנהג לומר תחת החופה). לכל הקדושים שלום, הפוסט הזה מוקדש לכם. המושג קדוש בתורה מדבר על משהו מובדל מכולם. בכל פעם שהמילה מופיעה היא מדברת על משהו מיוחס, שייך, וייחודי. "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא יא':מד'). קדושה יכולה לחול על אדם בתפקיד (כמו הכהן הגדול) או אפילו עם שלם "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (ויקרא פרק יט':ו'), על מקום מיוחד "כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא" (ויקרא פרק ז':ו'). על יום חשוב "שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַ-ה' מָחָר" (שמות פרק טז':כג') ואפילו על בשר הקורבן "וְקִדַּשְׁתָּ אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הוּנַף" (שמות פרק כט

חידת הכסף חידה קלילה ונחמדה שכבר זמן רב רצה ברשת והיום תקבלו תשובה עליה. אמא נתנה לי בהלוואה 25 שקלים. ואבא נתן לי 25 נוספים. סה"כ יש לי 50 שקלים עכשיו. הלכתי איתם למכולת וקניתי משהו ב-45 שקלים. נשארו לי 5 שקל בכיס. בדרך מהמכולת פגשתי חבר שביקש להלוות לו 3 שקלים ועכשיו נשארו לי 2. מתוך ה-2 שקלים שנשארו לי החזרתי שקל לאבא ושקל לאמא. לאחר מספר ימים החזרתי לאמא את החוב של ה-24, לאבא את החוב של ה-24, ואת ה-3 שהחבר נתן לי.  אז לקחתי מהורי 50 שקלים והחזרתי להם: 24+24 ועוד ה-3 מהחבר שהרי הכסף שהלוואתי לו היה שלהם ולא שלי, ועוד ה-2 שהחזרתי להם יום לפני ויצא שסה"כ החזרתי להם 24+24+3+2 = 53. איך קרה שקיבלתי 50 והחזרתי 53? התשובה בסרטון:

משולש הקסם ראיתי טריק מאוד מעניין שבו לוקחים משולש המורכב מכמה צורות וכאשר משנים את מיקום הצורות המשולש לפתע כביכול מאבד איזשהו חלק, נהיה לו ריבוע ריק באמצע שלא היה קודם. והשאלה היא מאיפה הריבוע הזה צץ פתאום? התשובה נמצאת בווידאו שלפניכם. 

הרצאות נתקלתי בעיר שלי בשתי פוסטרים שונים בעלי מטרה משותפת. המטרה שלהם היא להודיע לקהל על קיום הרצאה בנושאי דת.  אני לא מציג כאן את הפוסטרים עצמם אלה הדמיה שלהם כי אני מנסה לדבר באופן נוסחאתי ולא לדבר על אנשים ספציפיים. כפי שאתם רואים, השוני הוא בתצורה הגרפית של הפוסטרים. כפי שאתם רואים, הפוסטר מימין מדגיש בגדול את נושא ההרצאה עם שם המרצה בקטן, ואילו הפוסטר משמאל את המרצה עצמו בגדול ובמקרה הזה, ללא נושא מסויים. וזה באמת גרם לי לחשוב. מה יותר חשוב? הנושא או המרצה? חשיבות המרצה כאשר מדובר באומנות כלשהי כגון שירה, נגינה, ציור, הצגה, או סרט. יש חשיבות ענקית למי שיוצר אותה. אני יכול להגיד שאני אוהב רוק למשל, אבל יש חשיבות גדולה לאיזו להקה אני שומע כי כל להקה עושה משהו אחר. או אם אני אוהב ציור, יש חשיבות רבה לצייר, כי יש ציירים שהייתי הולך לראות תערוכה שלהם ויש כאלה שלא. אבל מה לגבי הרצאות? כשאנחנו מדברים על אומנות אנחנו מדברים על הביטוי העצמי של האומן, לכן יש חשיבות רבה לאומן. אבל כאשר אנחנו מדברים על דברים חינוכיים, דברים שבאים ללמד מידע אובייקטיבי כלשהו, מה זה כביכול משנה מי המרצה? והתשוב