מה היא האמת?

מה היא האמת?

מציאות רב ממדית ועיבודה בכלים מנטליים

כל מה שאנחנו יודעים על העולם נמצא במוח שלנו. כל החוויות, הזיכרונות, הרגשות, המידע, המחשבות והתקוות שלנו. כל מה שאנחנו יודעים, מה שהופך אותנו למי שאנחנו, הכול בראש. אנחנו מערכת נוירונים מסובכת להפליא בעלת סנסורים חיצוניים ויכולת עיבוד מידע מהירות יותר מכל מחשב. אנחנו קולטים גלי אור עם העיניים כדי ליצור תצוגה של מה שקורה סביבנו. אנחנו קולטים גלי קול עם האוזניים, חלקיקי חומרים שונים עם האף והפה, טמפרטורה עם חיישני טמפרטורה מיוחדים, ועצמים אחרים שנוגעים בנו בעזרת חיישנים הממוקמים בכל הגוף. אילו הייתה דרך ליצור סימולציה של כל החוויות שלנו בעזרת מחשב ולחבר אותה ישירות למוח היינו בקלות יכולים להיות מוח בצנצנת ועדיין לחוות את העולם בדיוק כפי שאנחנו חווים אותו היום. 

אבל יכולת עיבוד המידע שלנו היא לא תמיד 100% יעילה, ואף על פי שהחושים שלנו לרוב צודקים, החושים שלנו עלולים להטעות אותנו. ניתן למצוא באינטרנט לא מעט אשליות אופטיות ו/או קוליות, שגורמות לנו לראות דברים שלא נמצאים שם באמת. למעשה, סרט או תמונה זה גם סוג של השליה אופטית. תחשבו על זה, אנחנו רואים תמונה על מסך דו מימדי, אבל הוא נראה לנו תלת מימדי. למה זה קורה? הסיבה היא כי העיניים שלנו רק קולטים מידע, הם לא מעבדים אותו בשבילנו. מי שמעבד את המידע הוא המוח. למעשה, כל מה שאנחנו רואים זה תמונה דו מימדית שהמוח הופך לתלת מימדית בעזרת מידע שהוא מכיר. תחשבו על האיור הבא:

מה אתם רואים? אם התשובה היא "קוביה" אז זו תשובה שגויה. אתם רואים 3 מרובעים שטוחים שנוגעים זה בזה. אתם לא באמת רואים את כל הצדדים והקצוות של הצורה, אתם רואים רק 3 מתוך 6 (חצי) תמונה. וזאת אפילו לא תמונה זזה שאתם יכולים לסובב אלה תמונה סטטית. אבל עם זאת המוח שלכם יודע כי מדובר בקוביה. אף אחד לא יחשוב שאולי זה משהו אחר. ולמה זה קורה? איך מתוך ראיה של רק חצי מהתמונה הגענו למסקנה שאנחנו יודעים מה מוצב מולינו? התשובה היא שהמוח משלים את הצורה באופן הגיוני ממה שהוא למד מניסיון קודם. כלומר, שאם מעולם לא היינו נתקלים בקוביה בעבר לא היינו יודעים מה זה. אולי היינו יכולים לנחש כי נתקלנו בצורות תלת מימדיות שונות בעבר, אבל לא היינו בטוחים במאה אחוז עד שלא היינו בודקים אותה יותר לעומק.

קיצור הדרך המנטלי הזה הוא חיוני להישרדות שלנו. המוח שלנו מעבד עשרות אלפי ואולי אפילו מיליוני פיסות מידע בשניה. אילו היינו נאלצים להקדיש זמן מעבד יקר עבור כל פריט לא היינו יכולים להתקיים. הריכוז והקוגניציה, שהם החלק שמנתח מידע, מוגבלים בזמן ואנרגיה ועלינו להשתמש בהם בחוכמה. אין דבר יותר יקר למוח שלנו מאשר הריכוז. אולי אנחנו יכולים להעשות כמה פעולות במקביל, אבל אנחנו יכולים להתרכז בדבר אחד בלבד. אנחנו יכולים לקפוץ מדבר לדבר במהירות גבוהה. להתרכז במשהו אחד ואז במשהו אחר ואז שוב לחזור לדבר הראשון במהירות של שניות בודדות, אבל אנחנו עדיין יכולים להיות מרוכזים בפעולה אחת בלבד. למשל, אנחנו יכולים לעשות משהו עם הידיים, ולהקשיב למשהו אחר בו זמנית, אבל הפעולה עם הידיים היא לא מעובדת באופן קוגניטיבי אלה שהיא בנויה על זיכרון שרירים לרוב. זאת גם הסיבה שנהג חדש צריך יותר ריכוז על הכביש מאשר נהג יותר ותיק שיכול להרשות לעצמו גם לנהל שיחה או לשמוע משהו תוך כדי נהיגה. כל פעולה חדשה שאנחנו לומדים צריכה להפוך לזיכרון מוטורי על מנת שלא נצטרך לחשוב עליה ולנצל את משאבי המוח שלנו לדברים אחרים.

החיים שלנו מוגבלים בזמן ולכן זמן הוא ערך. יש האומרים שזמן זה כסף, ולעשות דברים חסרי תועלת הם בזבוז זמן. אבל האמת היא שגם אם הזמן לא באמת שווה לכסף ולא הייתי עכשיו מרוויח כסף לא משנה מה הייתי עושה, עדיין הזמן שלנו בעולם הזה הוא מוגבל ואנחנו לא יכולים לבזבז אותו. אפשר לחשוב על המוח כעל מנהל טוב שתמיד מחפש איך לקצר תהליכים ולהפוך פעולות לזולות ואוטומטיות כדי לחסוך את המיטב. תינוק שלומד ללכת תחילה מוציא משאבי מוח רבים על הליכה. אבל עם הזמן והשינון הוא לומד ללכת יותר ויותר טוב וההליכה הופכת למשהו טבעי שלא דורש ריכוז כלל. 

חוץ מאוטומציה, המוח מומחה בזיהוי תבניות. תבניות הם מה שהופכים את המידע שאנחנו מקבלים קל יותר לעיכול. למדנו בילדות על צורות וצבעים. היום אם נתקל בצבע חדש או צורה חדשה אנחנו אוטומטית נכניס אותה לתבנית המתאימה. ואנחנו עושים את זה עם הכל. נגיד ונתקלנו בילדותינו ביצור חדש שטרם ראינו. יש ליצור ארבע רגליים, פרווה, וזנב. הוא דומה בתצורה ליצור שאנחנו כבר מכירים "כלב" אז אנחנו נקרא לזה כלב. אם מבוגר אחראי ישמע אותנו ויתקן אותנו, אנחנו נוסיף עוד חיה לקטגוריה, חיה חדשה "חתול". למה חשבנו שהחתול הוא כלב? כי זיהינו את המאפיינים שלנו, הוא קיים בתוך תבנית מסויימת בזיכרון שלנו. אם היינו מכירים חתול ולא כלב היינו קוראים לכלב חתול. 

ואם חשבתם שהיום אנחנו כבר מבוגרים, אנחנו יודעים את ההבדל בין כלב לחתול, אז אנחנו לא. היום אנחנו עובדים באותה דרך. כשאנחנו נתקלים במידע שאין לנו זמן לעבד אנחנו משתמשים בקיצורי דרך מנטליים כמו בניות על מנת לקטלג אותו ולעבור האלה. אני אתן לכם דוגמה. נגיד קראתם עכשיו כתבה בפייסבוק. איך תוכלו לדעת אם המידע המוצג שם הוא נכון או לא? אתם תשוו את המידע הזה לתבנית מוכרת, לדברים ששמעתם בעבר, או דברים שפשוט מסתדרים לכם בהיגיון וככה תחליטו אם המידע הוא נכון או לא. נגיד, אם פתאום תתקלו בכותרת שמתחילה במילים "מחקר חדש קובע כי..." אתם לא באמת תלכו לבדוק אם היה מחקר כזה ואיזה מכון חקר אותו, אתם תזהו אותו תחת התבנית המוכרת "מחקר מדעי" אתם תשוו עם הניסיון שלכם אם זה נשמע כמו משהו הגיוני כומ למשל "סיגריות מסרטנות" ואתם תמשיכו לדף הבא. 

כשאנחנו נתקלים במידע חדש התואם את הציפיות שלנו, אנחנו לא באמת בודקים אותו אלה פשוט מאמינים לו. ואם אנחנו נתקלים במידע שלא תואם את הציפיות שלנו, ולא נכנס לנו לתבניות מוכרות, במקרה הטוב אנחנו נשקיע קצת מאמץ לבדוק אותו, במקרה הגרוע נגיד שזה שטויות ונמשיך האלה. היום בעולם האינטנרט אנשים מוצפים מידע ואין להם את הזמן לחקור כל דבר לכן הם נאלצים ליצור תבניות מוכרות וסטריאוטיפים כדי להתמודד עם כמות המידע הענק ולדעת לפלטר אותו ביעילות. אנחנו ניקח כעובדות דברים ששמענו או קראנו באיזשהו מקום שנראו לנו הגיוניים ואנחנו לא נחשוב פעמיים אם לקבל מידע שמתאים לציפיות שלנו. למשל, מישהו בעל דיעה פוליטית שמלאנית יקבל מידע שמלאני בלי לבדוק את נכונותו, אבל יפקפק מאוד במידע הנוגד את דעותיו, וכנ"ל גם ההיפך. מישהו יותר ליברלי סביר להניח שלא ישים לב לבעיות שעודף ליברליות יוצרת, ואילו אדם יותר קונסרבטיבי יהיה פחות מודע לבעיות שקונסרבטיביות יוצרת. אדם המשוכנע שחיסונים זה דבר מסוכן יהיה פחות סקפטי למידע שמעודד אותו לא להתחסן, ויותר סקפטי למידע שמעודד אותו כן להתחסן. אדם דתי יהיה יותר סקפטי למידע הנוגד את דתו, ואילו אדם חילוני לא מאמין יהיה יותר סקפטי וביקורתי לכל מידע שמגיע מהדת. ולמה? כי מידע שיש לנו תבנית עבורו לא צריך עיבוד יתר. דברים שקיבלנו כאמת לא צריך לשכנע אותנו שוב ושוב שזו האמת. כמו שאומרים באנגלית PREACHING TO THE CHOIR (הטפה למקהלה). 

ועכשיו כשדיבנו קצת על הדרך בה באופן טבעי לצורך ההישרדות אנחנו מעבדים מידע, הגיע הזמן לדבר על עובדות. מה אנחנו מקבלים כעובדות? וכמה אחוז מהתמונה אנחנו צריכים באמת לראות כדי לקבל משהו כעובדה? כשאנחנו רואים סרטון באינטרנט נגיד של איזו הפגנה, או פעילות חברתית, או נאום, אנחנו לא תמיד רואים את התמונה המלאה. אפילו כשאנחנו פיזית נמצאים שם אנחנו לא רואים תמיד את התמונה המלאה. נגיד אנחנו רואים מישהו מותקף, יש סיכוי שנרוץ להגן בלי לחשוב פעמיים. אפילו אם הנתקף הוא זה שתקף קודם ועכשיו מנסה לברוח. אנחנו לא רואים את כל הקוביה, זה בלתי אפשרי, אנחנו רואים מקסימום 3 מתוך 6 קצוות שלה בכל זמן נתון, אבל אנחנו עדיין מפרשים את התמונה הדו מימדית הזאת קקוביה תלת מימדית. אותו הדבר עם סרטונים, כתבות, סיפורים, וכל מידע אחר.

הזמן הוא מרחב, ואנחנו רואים רק חלק קטן ממנו, את החלק שיש עכשיו. אנחנו לא רואים את העבר או את העתיד אלה רק את מה שכרגע מופיע. תמונונת וסרטים הם אולי מראים את מה שהיה בעבר, אבל גם הם יכולים להראות לנו רק את הקטע שהיה ההווה באותו הזמן בו הם צולמו. אנחנו רואים אדם אחר כפי שהוא כרגע, במצב ובמקום שהוא כרגע, אנחנו לא רואים את כל העבר שלו. ואנחנו לא רואים את כל העבר של כל העולם. הראיה שלנו היא דו מימדית אבל ההבנה שלנו היא תלת מימדית. אנחנו רואים 3 ריבועים אבל בעקבות מידע שרכשנו בעבר ותבניות מוכרת, אנחנו יכולים לנחש כי מדובר בקוביה. העולם הוא 4 מימדי אבל אנחנו לא מסוגלים לעכל אותו ביותר משלושה כי אין לנו את הכלים המנטליים עבור זה. על מנת לראות את המימד הרביעי עלינו פשוט ללמוד עליו. מה הכוונה? על מנת לפרש סיטואציה מסויימת באופן יותר אמין עלינו לחקור את ההסטוריה שלה לפני שאנחנו קופצים למסקנות. אנחנו לא יכולים לראות את העבר, אבל אנחנו יכולים פחות או יותר לבנות אותו בראש. יותר קל לנו לפרש התנהגות של אנשים שאנחנו מכירים הרבה זמן מאשר אנשים שרק היכרנו כי יש לנו זיכרון של האנשים האלה מהעבר ואנחנו מבינים אותם קצת יותר. וכשאנחנו מדברים על דברים כמו קונפליקטים פוליטיים למשל, כל מה שאנחנו אומרים לא שווה הרבה בלי שלמדנו את ההסטוריה של הקונפליקט הזה לעומק.

כיצד מבדילים בין אי הבנה, אמת, או שקר

ועכשיו לאחר הקדמה מורחבת על נושא של איבוד מידע וכיצד הוא מתבצע במוח, בואו נדבר על תוכן המידע עצמו וכיצד לראותו. מידע יכול להיות אמתי או שקרי. כיצד נדע? מכיוון שלא היינו שם ולא ראינו את המקרה מכל הזוויות ומכל הזמנים, עלינו להסתפק בכל המידע הזמין לנו, וככל שיש לנו יותר זוויות, יותר עדויות, ויותר דיעות שונות, ככה יותר קל לנו לבנות תמונה שלמה יותר. כמו הקוביה. נכון שלמוח יותר קל לסמוך על תבנית מוכרת ולעבור הלאה, אבל אם יש משהו שאנחנו יכולים ללמוד מאשליות אופטיות זה שהמוח עלול לטעות ולהכניס לתבנית אחת מידע ששייך לתבנית אחרת. 

תחשבו על הדוגמה הזאת. מה אתם רואים? ארנב או ברווז? התשובה היא כן. תלוי איך מסתכלים על זה. יש לנו 2 תבניות בזיכרון: ארנבים וברווזים. אם נקרא את המידע הויזואלי כארנב אנחנו נזהה את התמונה כארנב, אבל אם נתרכז במאפיינים של ברווז נראה ברווז. אותו דבר עם סיפורים. לכל סיפור יש הרבה זוויות שונות. יש הרבה פרטים ומידע שאנחנו לא תמיד רואים. אנחנו רואים רק חלק של תמונה לא ברורה ואנחנו מעצבים ממנה את המציאות שלנו. הארנברווז בתמונה משמאל מסתכל עלינו מהצד ולא רק שאנחנו לא מבינים מה זה בדיוק והדרך בה אנחנו נפרש את המידע הזה תלויה בהשקפה שלנו, אלה שאנחנו אפילו לא יודעים כיצד הוא נראה מהצד השני. אנחנו משתמשים בניסיון שלנו מסיטואציות קודמות על מנת ליצור במוחינו תמונה תלת מימדית של ארנברווז בעל 2 עיניים וגוף. למרות שמה שאנחנו רואים בפועל זה רק עין אחת וראש ללא גוף עם 2 גידולים שניתן לפרש כמקור או כאוזניים. אז כיצד לנתח מידע? הנה כמה כלים.

מוטיבציה

הארנברווז נועד בכוונה כדי לבלבל אותנו. הוא אשליה אופטית מכוונת, אז אנחנו מודעים לזה שקיים פה משהו בכוונה מטעה. אבל בחיים לא הכל שחור ולבן. למעשה, כשאנחנו כשאנחנו מקבלים מידע כלשהו אנחנו לא יודעים אם מוסר המידע משקר או לא כי אנחנו לא יודעים מה המוטיבציה שלו. האם המידע הוא אמיתי או שקרי? דרך אחת לגלות היא לבדוק מכל בחינה אפשרית מה יוצא להם מזה. מה הם מנסים למכור לי? למה הם מספרים לי את זה? לדוגמה, ניתוח מעמיק של תיאוריות קונספירציה משונות למיניהם מראה כי רוב התיאוריות האומרות שמישהו משקר לי נופלות במבחן המוטיבציה. כשמנסים להוכיח לי שמישהו (נגיד משרד הבריאות) משקר לי, אני מיד שואל מה ייצא להם מזה? למה שהם ישקרו לי. המוטיב לשקר בדרך כלל נשמע דבילי וחסר היגיון ברוב תיאוריות הקונספירציה המפורסמות היום. לעומת זאת, לאנשים המפיצים תיאוריות קונספירציות למיניהם יש סיבה טובה לשקר לי. בדרך כלל כדי למכור לי משהו או לצרף אותי לכת כלשהי כדי להרוויח ממני כסף.

למשל, עיתונים פוליטיים ימניים מוכרים לי מידע ימני כדי לתת כוח לשלטון ימני, ואילו עיתונות שמלאנית מנסה לשכנע אותי לעבור לצד שלהם כדי לתת כוח לפוליטיקאים שמלאנים. כל כתבה זה פרסומת של מידע פוליטי. אני לא אומר שהכתבה היא משקרת, אבל שווה תמיד לקרוא אותה מכמה מקורות שונים במידה והיא באמת חשובה לנו. כמעט כל מידע היום הוא פרסומי, קשה למצוא משהו שלא מנסה למכור לך דברים. אני לא אומר שעיתונות אובייקטיבית באמת (כזאת שלא לוקחת צד) לא קיימת, אבל קשה למצוא כזאת. 

כאשר מישהו מספר לי משהו המידע שהוא מספר מכיל תוכן ומוטיבציה. עלי לבדוק מה המוטיבציה כדי לדעת אם ניתן לסמוך על התוכן. נגיד למשל אם חברי לעבודה סיפר לי מה הוא עשה הבוקר אין לו מוטיב הגיוני לשקר לי אז אין לי סיבה לחשוב שהוא משקר. אבל אם אני פתאום רואה כתבות על אנשים שידברו עם חייזירים או רוחות רפאים עלי לשאול, מה הסיבה שהם מספרים לי על זה בטלווזיה? מה ייצא להם מזה? לרוב אגב התשובה היא פרסום. כשמספרים לי דברי רכילות אני על מישהו שאני מכיר אני לוקח את הדברים בערבון מוגבל ולא סומך על כל מילה כי לרכילות עלולה להיות מוטיבציה זדונית שאני לא יודע עליה.

לצערי לא תמיד ניתן לדעת מה המוטיבציה של מוסר המידע. אפילו מחקר מדעי ניתן לקנות היום. אבל עלי תמיד לקחת את המוטיבציה בחשבון. לא משנה מה, עלי לשאול את עצמי למה מוסר המידע אומר את מה שהוא אומר והאם ישנה מוטיבציה מאחורי המילים. 

מקור המידע

בקבלת מידע שבה ללמד אותנו על משהו יש חשיבות ענקית למקור שלה. ככל שהמקור (של האנברווז) יותר מפוקפק ככה יש יותר סיכוי שהמידע הוא שקרי. תקחו כל מקור מידע שלכם ותבדקו: האם המידע שהם מוסרים הוא עקבי? האם הוא מייצג מציאות רב גוונית או חד צדדית? על מה המידע הזה מבוסס? האם יש מקורות נוספים? האם המקורות צורפו לכתבה, למאמר, או לספר? כיצד הם השיגו את המידע הזה בכלל? מאיפה הוא? אם זה סרטון אז מי צילם אותו ולמה? אם זה ציטוט אז מי אמר אותו ומתי? מה המוטיבציה של מקור המידע והאם יש להם רצון למכור או להרוויח משהו מזה שהם משתפים את המידע הזה?

טעויות

חוץ ממוטיבציה, יש גם עניין של חוסר הבנה. לא כל אחד שאומר או משתף באינטרנט מידע לא אמתי הוא בהכרח משקר בזדון. קורא פעמים רבות שאנשים פשוט משתפים מידע שהוא שקרי מבלי לדעת שהוא שקרי. זאת הסיבה שגם אם אנחנו סומכים על המקור לא בהכרח ניתן לסמוך על המידע. למשל אם החבר הכי טוב שלי שיתף איתי כתבה בפייסבוק אני יכול לסמוך על החבר כי אני יודע שהוא ישקר לי והוא לא רוצה לרעתי, אבל האם אני יכול לסמוך על הכתבה עצמה? אנשים טובים שאין להם מוטיבציה זדונית גם עלולים לטעות. 

הגישה המדעית

הגישה שאני מעריך הכי הרבה ומאמין בה מאוד היא הגישה המדעית. מה היא הגישה המדעית? הגישה המדעית מעודדת מחקר אמפירי מבוסס הוכחות. כתבתי בפוסט ישן על כיצד פועלת תיאוריה מדעית אבל אין לי בעיה לחזור על התהליך שוב.

1. תצפית - אנחנו צופים בתופעה מסויימת בעולם שאנחנו לא תמיד מבינים ויודעים כיצד היא פעולת. המוח שלנו הוא כלי מצויין למציאת תבניות לכן התצפית היא ללא ספק הדרך הטבעית שלנו לראות דברים ולהבין אותם. דוגמא לתצפית יכולה הלהיות תצפית אישית או אפילו ניתוח נתונים סטטיסטיים.
2. שאלה - מחקר מדעי עונה על שאלה. כדי לערוך מחקר חייבים לשאול שאלה שהמחקר יענה עליו. למשל, האם אלכוהול משפיע על כושר הנהיגה?
3. היפוטזה - או במילים פשוטות תשובה פוטנציאלית. אני יכול לשאול שאלה ולענות עליה ובזה לסיים, אבל אם אני רוצה לעבוד לפי השיטה המדעית, ההסבר האישי שלי שנראה לי הגיוני הוא לא תמיד ההסבר הנכון, אפילו אם הוא תואם את הציפיות שלי מהעולם ונכנס לתביות המוכרות לי. היפוטזה היא לא סתם תשובה אלה תשובה המנוסחת באופן נוסחאתי שניתן יהיה לבדוק בעזרת ניסוי. למשל היפוטזת כוח המשיכה של ניוטון אומרת כי 2 חפצים בעלי משקל שונה יפלו באותה המהירות. או בדוגמה שלנו עם אלכוהול ונהיגה, השאלה היא "האם אלכוהול משפיע על כושר הנהיגה? ואילו ההיפוטזה היא שכן, הוא משפיע.
4. ניסוי - ניסוי מדעי צריך לבנות בהתחלה. יש לתעד את תנאי הניסוי, אופן הניסוי, תוצאות צפויות וכמובן תוצאות בפועל. לכל מושג בניסוי יש להביא הגדרה מדוייקת (לרוב מספרית) שניתן למדוד. למשל, כשאנחנו אומרים כי נהיגה משפיע על כושר הנהיגה עלינו להגדיר מה הכוונה "משפיע" וכיצד למדוד את ההשפעה הזאת? אז למשל, נהיגה ניתן לבדוק בעזרת סימולטור נהיגה (כדי לא לסכן מישהו במציאות), ואילו כושר נהיגה ניתן למדוד בכמות עבירות תנועה לשעת נהיגה. לאחר מכן יש לאסוף כמות גדולה של אנשים שיודעים לנהוג טוב ולחלק אותם לכמה קבוצות. חלק יקבלו כמות גדולה של אלכוהול, חלק כמות קטנה, חלק מים רגילים, וחלק משקה מתוק שנאמר להם כי הוא אלכוהולי אבל הוא לא באמת אלכוהולי. לכל הקבוצות יש לעשות נסיעת מבחן לפני ואחרי שתיית המשקה ואז להשוות את כמות עבירות התנועה שהם עשו לפני ואחרי השתיה.
5. הסקת מסקנות - עם תוצאות הניסוי ניתן לערוך סטטיסטיקה, ולהסיק מסקנות כדי לפתח את את התיאוריה המדעית. אנשים רבים מתבלבלים בין היפוטזה (השארה) לתיאוריה. תיאוריה היא נוסחה מאוד מדוייקת ולרוב מטמטית שניתן לבדוק בעזרת מחקר. התיאוריה היא נוסחה החוזה מראש את תוצאות המחקר. על המחקר להיות מתועד מספיק טוב כדי שניתן יהיה לשחזר אותו באופן זהה לחלוטין. 
6. תוצאות - עכשיו כשיש לנו תוצאות, כלומר, תיאוריה מדעית. אנחנו יכולים לבדוק את התיאוריה שלנו במחקרים נוספים. אם מחקרים חדשים ימצאו חורים בתיאוריה זה אומר שהיא לא מושלמת ויש לשדרג אותה, או לזרוק לפח ולבנות אחת אחרת, תלוי עד באיזו רמה היא טועה בחיזוי תוצאות הניסוי.

ולמה אני מספר את כל זה? המוח שלנו הוא הכלי היחידי שאנחנו יכולים להישען עליו על מנת לדעת להבדיל בין אמת לשקר. אבל הכלי הזה יכול להטעות אותנו כאשר המידע שאנחנו מקבלים שגוי, מסולף, או לוקה בחסר. זאת הסיבה שפיתחנו את השיטה המדעית. השיטה המדעית היא לא טובה רק עבור מעבדות מחקר ואוניברסיטאות, אלה שבשיטה הזאת, באופן החשיבה הזה אנחנו יכולים לנתח כל דבר בחיים שלנו. השיטה המדעית יכולה לעזור לנו להתמקד, לבחור במה להאמין ובמה לא. איזה מידע נראה לנו אמין, עקבי, ומבוסס, ואיזה מידע לא מבוסס, לא עקבי, לא מגיע ממקור אמין, ולא טמון במוטיבציות זדוניות. במילים אחרות, ברגע שאנחנו יודעים כיצד השיטה המדעית עובדת, אנחנו יכולים בקלות יותר לזהות, איזה מידע לא מגיע מתוך בדיקה מדעית אובייקטיבית. איזה מידע מבוסס עובדות ואיזה מבוסס דיעות או טעון בתוכן פרסומי. איזה מקור מידע נראה לנו אמין ואיז נראה לנו מפוקפק. השיטה המדעית היא תבנית של ניתוח מידע, שיטת חשיבה וגישה לחיים שאם אנחנו ננסה להתרגל לחשוב באופן הזה יהיו לנו את הכלים להגיע לאמת באופן יציב יותר. אין זה אומר שהמדע לא טועה, אבל המדע הוא כל הזמן בדרך של תיקון ושיפור עצמי. תיאוריות מדעיות מקבלות עדכוני גרסה עם כל מחקר חדש. 

סיכום
היום אנחנו מוצפים מידע חלקו אמתי וחלקו שקרי מכל סוגי התכנים. אנחנו מקבלים אותו מהאינטרנט מהרשתות החברתיות ואתרי החדשות השונים. ואם אנחנו לא גולשים באינרטנט, או גולשים רק לצורך הנאה או תוכן חינוכי, אנחנו מתעדכנים במה שקורה דרך אנשים המכירים אותנו. עלינו להיות נבונים, סקפטיים, וביקורתיים למידע שאנחנו מקבלים כי לא הכל נכתב במטרה להעביר אמת עובדתית ואובייקטיבית. אנחנחו צריכים לשים לב למקורות, ולוודא כי אנחנו לא ניזונים על מקור אחד בלבד אלה על צירוף בין כמה מקורות שונים. עלינו לוודא כי המידע אותו אנחנו מקבלים הוא עקבי, רב גווני, וללא מוטיבציה זדונית. אם לא נהיה זהירים, אנחנו עלולים למצוא את עצמינו מאמינים לשקרים, שטויות, ופרופוגנדה. חדשות כזב ותיאוריות קונספירציה מטורללות עם כובע אלומיניום על הראש ועולם שטוח. אז עלינו להיזהר ולא לשכוח שלא כל דבר שאנחנו קרואים או רואים הוא בהכרח נכון, גם אם הוא מתאמים למה שאנחנו מאמינים בו.

תמונות

http://clipart-library.com/clipart/298259.htm

https://www.independent.co.uk/news/science/duck-and-rabbit-illusion-b1821663.html

https://www.australianenvironmentaleducation.com.au/education-resources/what-is-the-scientific-method/