קדושים
קדושים
"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט':ב'). "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" (בראשית פרק ב':ג'), "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל" (מנהג לומר תחת החופה). לכל הקדושים שלום, הפוסט הזה מוקדש לכם.
המושג קדוש בתורה מדבר על משהו מובדל מכולם. בכל פעם שהמילה מופיעה היא מדברת על משהו מיוחס, שייך, וייחודי. "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא יא':מד'). קדושה יכולה לחול על אדם בתפקיד (כמו הכהן הגדול) או אפילו עם שלם "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (ויקרא פרק יט':ו'), על מקום מיוחד "כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא" (ויקרא פרק ז':ו'). על יום חשוב "שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַ-ה' מָחָר" (שמות פרק טז':כג') ואפילו על בשר הקורבן "וְקִדַּשְׁתָּ אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הוּנַף" (שמות פרק כט':כז'). התורה קדושה, ה' קדוש, קודש הקודשים בבית המקדש, הכל ניתן לקדש. אנשים נרצחו על קידוש ה', על קדושת המולדת. אנשים מקדישים שירים לאלו שחשובים ויקרים להם. קדושה היא הבדלה בין השאר לפרט "המבדיל בין קודש לחול" (מתוך סדר הבדלה). דבר קדוש הוא דבר מאוד חשוב ומיוחד.
בדתות אחרות, כמו הנצרות למשל, הקדושה קיבלה משמעות חדשה - נעלה ונשגב, שאינו בר השגה, רוחני, זך, טהור, ואלוהי, חשוב ומורם מהאחרים. אצל הנוצרים יש את ישו שהוא הכי קדוש, ותחתיו רשימה ענקית של קדושים למיניהם. מריה אמו, מריה מגדולינה, פיטר, פטריק, ניקולס, ולנטין, פיליפ, יוחנן המטביל, והרשימה עוד ארוכה מאוד. הבודהיסטים מקדשים את הבודהה שהיה אדם והפך לאל, המוסלמים את מוחמד, דת ההינדואיזם מקדשת את הגורואים שעזבו את העולם למטרות התפתחות רוחנית, ואצלינו? אצלינו המושג קדוש גם לאחרונה התחיל לקבל משמעויות נוספות.
כמו אצל חברינו הנוצרים, גם אצלינו היום יש רשימה גדולה של קדושים. אנשים שמים "איקונות" שלהם בביתם, נוסעים לבקר בקבריהם, מקדישים יותר זמן ללמוד מהספרים שלהם על פני ספרים אחרים, ואף עושים לכבודם חגים. אצל הנוצרים נהוג לעשות מסיבה לזכר קדוש כלשהו. יום פטריק הקדוש, יום ולנטיין הקדוש, יום סילבסטר הקדוש. ימים אלו הם חג, משתה ומסיבה לזכר קדוש כלשהו. נשמע כמו מנהג מוכר? זה בגלל שאנחנו אימצנו את המנהג הזה לקדושים שלנו. רק שאצלינו זה לא נקרא יום פלוני הקדוש אלה הילולת הצדיק הקדוש.
"אבל רגע" אתם בטח תגידו. ידוע כי הברית החדשה והקוראן מבוססים על התורה. אולי מושג ההילולה נלקח מהיהדות ולא ההיפך? ובכן, אם זה אכן מנהג יהודי מאין הוא הגיע? המקור הכי קדום לתיאור של חגיגת יום ההילולה שהצלחתי למצוא הוא בכתבי רש"י על התלמוד הבבלי מסכת יבמות. להלן דברי רש"י: "...ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם". אז הנה בבקשה, זה לא מנהג ישיר מהתורה אבל זה ללא ספק מנהג יהודי. הוכחה נוספת היא מנהג ההזכרה למת שמידי שנה באים לקברו וזוכרים אותו באמירת קדיש.
יותר מזה, גם חג החנוכה או יום העצמאות הם לא מהתורה, אבל זאת לא סיבה שלא לחגוג אותם. אז מה בעצם הבעיה לחגוג את יום ההילולה של הצדיק? זה שזה לא מהתורה ואפילו שזה דומה קצת למשהו שהגויים עושים עדיין לא הופך את זה לפסול. דוגמה טובה היא יום העצמאות. יש יום עצמאות ב-15 באייר למדינת ישראל, ויש גם יום העצמאות ב-4 ליולי לארצות הברית. שני הימים אלה נורא דומים זה לזה. שניהם נחשבים יום חופש ויום חג, כאשר מנהגי החג כוללים מופעי בידור, מוסיקה, ריקודים, זיקוקים ומנגל, אז מה בעצם הבעיה? אם אפשר לחגוג יום האצמעות אפשר לחגוג יום הילולה של אדם קדוש. הלא כך?
אני חושב שזה תלוי לאיזה כיוון אנשים לוקחים את זה. כמו שרש"י אומר, אכן היה מנהג ללכת לקבר אדם גדול וללמוד באותו היום את כתבי ידו, לספר סיפורים על חייו ואולי אפילו לערוך סעודה לזכרו. באופן עקרוני אין בזה שום דבר פסול. מה שכן, אירוע שכזה לא צריך להיות חג (כמו שעושים בדתות אחרות) אלה יום ציון זיכרון. לא צריך להתאבל ביום הזה, אבל גם לא צריך לעשות שמחה. העובדה שאדם גדול נפטר היא לא סיבה למסיבה, היא סיבה לעשות יום הוקרה. לדוגמה, אריק איינשטיין ז"ל שהלך לעולמו ב-24 בכסליו היה מוסיקאי גדול שהשפיע המון על הזמר הישראלי. לא תמיד ביום פטירתו דווקא אבל באופן כללי עושים עד היום קונצרטים בו שרים את השירים שלו. יום פטירתו הוא לא יום שמח ולא סיבה למסיבה, אלה יום הוקרה לאדם גדול. כנ"ל גם מתי שנפטר אדם אשר היה גדול בתורה, אפשר לעשות שיעור על ספריו לזכרו, ארוחה מיוחדת, הרצאות על חייו. אבל מסיבה? שמחה? לכבוד מה? שהוא מת? מוות זה הפך לדבר טוב? מה שאני מנסה לומר, אין בעיה עקרונית עם המושג של ההילולה כל עוד זה לא הופך לפולחן אישיות. אין בעיה ללמוד כתבי עת של רבנים כל עוד לומדים דברים נוספים במקביל וההתמקדות המרכזית היא עדיין התורה וחוקיה ולא לסובב את העולם סביב צדיק ורב כלשהו. הקדוש היחידי שלנו הוא הקדוש ברוך הוא ואף אדם לא אמור לקחת את המקום זה.
ונחזור לנושא העיקרי של הפוסט. קודש. האם בשר ודם יכול להיות קדוש? תלוי על מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים את המילה קדוש. ברית הנישואין למשל היא ברית קדושה ואסור לנו לבגוד ולהרוס את קדושתה, אחרת היא לא שווה דבר. אדם אשר בוגד מחלל את קודש ברית הנישואין. הצד הבוגד מזלזל בחשיבותה הרבה, בייחודיות ובמעלה שלה. ברית הנישואין הוא בית רוחני, מטאפורי, אשר הבוגד בנה עם הצד השני והבוגד הורס במו ידיו. כאשר אני אומר בוגד אני לא מדבר רק על יחסי מין מהצד אלה על כל דבר שהוא עושה מהצד שעליו לשמור בסוד כי אם הסוד יתגלה, זה יביא למצב של מריבה ופגיעה בשלום בית. ברית הנישואין היא קדושה כי היא ברית של אמון הדדי. הנשואים צריכים לסמוך זה על זה בעיניים עצומות, ואם את לא יכולה לסמוך עליו או הוא עליך מה הברית שלכם שווה בכלל? מה הופך אותה לקדושה?
כמו ברית הנישואין ושטר הכתובה, כך גם התורה והברית שלנו עם ה' הם קדושים. החוקים של התורה הם חוקי קודש. כלומר, שהיחס שלנו לחוקי התורה אמור להיות כזה: לא משנה מה, החוק הוא החוק ואנחנו חייבים לשמור אותו בקודש. למשל השבת. כתוב "זכור" וכתוב "שמור את יום השבת לקודשו" (דברים פרק ה':יב'). השבת הוא יום קדוש. כמו שלא משנה מה, אני לא אלך לבגוד באשתי, כך גם לא משנה מה, אני לא אלך לחלל שבת. למה? כי זה קודש. כלומר, חשוב ברמה הכי גבוהה של החשיבות. חילול הקודש הוא בעצם זלזול באותה חשיבות עליונה שאנחנו מקנים למשהו. אז האם אדם יכול להיות קדוש? האם אפשר להגיד על מישהו זצק"ל? זכר צדיק וקדוש לברכה. דיברתי בפוסט קודם על נושא של צדיקות ואדם ללא ספק יכול להיות צדיק. אבל האם הוא יכול להיות קדוש? כפי שראינו בתורה, עם ישראל נקראים גוי קדוש. כלומר,עם מובדל מן העמים האחרים. העובדה שאנחנו גוי קדוש לא הופכת אותנו לעליונים וטובים יותר משאר העמים אלה שאנחנו קדושים ל-ה' כמו זוג אשר מקודשים זה לזה בברית הנישואין. וכמו שאדם נשוי לא יילך להיות עם אנשים אחרים ככה יהודי מאמין לא יילך לעבוד אלהים אחרים.
אז מה שאנחנו רואים בעצם, בגדול, שמה שיכול להיות קדוש הוא קונספט כלשהו. מערכת חוקים, הסכם חתום, או אפילו אידיאולוגיה. הדברים האלו הם רעיונות אבסטרקטיים "רוחניים" בעלי משמעות גבוהה והשלכות פיזיות. ברית הנישואין היא הבטחה, והתחייבות הדדית. אבל ברית, הבטחה, אמונה, זה קונספט, זה דבר רוחני שלא ניתן לגעת בו, זה רעיון, לא דבר מוחשי כלשהו. אותו דבר גם חוק. חוק זה רעיון. ניתן לרשום את החוק, ניתן לשמור או לעבור על החוק, ניתן ללמוד ולנתח את החוק לפרטיו ופרטי פרטיו. אבל החוק כשל עצמו הוא קונספט רוחני, הוא רעיון ולא דבר פיזי. החוק הוא הלכה למעשה. לחוק יש השלכות פיזיות על מעשיהם של האנשים השומרים על החוק, אבל כשל עצמו חוק הוא רעיון ולא איזה דבר מוחשי חומרי שניתן לגעת בו. לכן חוק יכול להיות קדוש. כלומר, מיוחד, ייחודי, שמור, ובעל חשיבות גדולה.
אבל מה בנוגע לעם שלם או אדם פרטי? אם אני חלק מהעם הקדוש אז אני אדם קדוש לא משנה מה אני עושה בפועל? התשובה היא בוודאי שלא. העיניין הוא שעם זה גם קונספט. מה זה עם? זו קבוצה של אנשים המגדירים את עצמם כמשפחה. תיאורתית בלבד, אם מחר אני אמצא מספיק אנשים שיסכימו, אני יכול להקים עם חדש שלא היה קיים מקודם ככה ביום במכה. ועוד כמה דורות העם יגדל ויהפוך מקבוצה קטנה לעם גדול. למעשה ככה בדיוק קרה. בהתחלה לא היינו עם, היינו יעקב, רחל, ולאה עם שלוש עשרה ילדים. רק אחרי זה הפכנו לעם. ומה שהופך אותנו לעם זה העובדה שאנחנו מגדירים את עצמו כעם. כיום כולל כל הגרים ובני, נכדי, וניני הגרים בתוכנו, אנחנו לא בהכרח משפחה מבחינה גנטית אבל אנחנו עדיין עם. למה? כי אנחנו מגדירים את עצמנו, ורואים את עצמינו כעם. אנחנו ממשיכים את מסורת אבותינו ואמותינו וקוראים לעצמינו יהודים, בני ישראל. עם זה קונספט, ומה שהופך קונספט לאמיתי וחזק זה כמות האנשים שמאמינה בו. אז העם, כלומר, המושג הזה "עם ישראל" כגוף אבסטרקטי, המושג הזה הוא קדוש. אני כשל עצמי לא קדוש אבל אני חלק מהקבוצה שהיא קדושה. זה כמו שאני אגיד, ארץ ישראל היא קדושה, הרעיון של מדינת ישראל הוא רעיון קדוש ואנשים נלחמו ואף נרצחו במלחמה על הרעיון הקדוש הזה, אבל מדינת ישראל היא רעיון, חזון, קונספט. מדינת ישראל זה מערכת חוקים, צבא, המנון, דגל. אבל החשיבות והקדושה של ארץ ישראל ומדינת ישראל לא הופכת לקדוש כל אדם פרטי שלוקח בה חלק. המדינה היא קדושה, לא הפוליטיקאים שמנהלים אותה. אתה לא חייב לאהוב את כל מה שהולך בכנסת כדי להיקרא ציוני, אתה יכול אפילו ממש לא לאהוב את הממשלה הנוכחית וזה לא מוריד טיפה אחת מהציונות שלך. כי ציונות זה רעיון, מדינת ישראל היא רעיון. רעיון יכול להיות קדוש, נשגב, חשוב, נעלה. ואדם פרטי?
אדם פרטי זה לא רעיון ולא קונספט. אדם זה גוף ונשמה. לאדם יש אופי ויש מעשים. אדם יכול להיות אדם גדול, או אחד העם. אדם יכול להיות בעל אופי טוב או בעל אופי רע. אדם יכול לעשות מעשים טובים ומעשים רעים. אבל אדם זה לא מושג מופשט, אדם זה מישהו קונקרטי. אדם לא יכול להיות מושלם, כמו שאנחנו לומדים מהתורה הקדושה ומספרי ההיסטוריה באופן כללי, אף אחד לא היה מושלם וכולם חטאו פה ושם. חלק חטאו הרבה, חלק קצת. חלק הביאו חרטה וחלק לא, אבל עוד לא נולד האדם המושלם. ואם אינו מושלם, מה הופך אותו לקדוש? שהרי קדוש זה מופדל, מיוחד, וחשוב. מה זה אפילו אומר על אדם שהוא קדוש? איך להתייחס לאדם קדוש? לסגוד לו? לתלות תמונה שלו בסלון? להתפלל אליו? ללמוד כל מילה שהוא איי פעם כתב כאילו זה תורה מסיני? מה אני אמור לעשות עם אדם קדוש? למות למענו כמו למען קדושת המולדת? לתת לו כל מה שהוא רוצה?
על סמך מה שידוע לי על המושג הזה "קדושה" להגיד על אדם שהוא קדוש זה כמו להגיד עליו שהוא אלהי. ומכיוון שלהאמין באלהים אחרים היא עבודה זרה אסור לנו לעשות את זה, ואסור להגיד על מישהו שהוא קדוש כי מושגים יכולים להיות קדושים, האל הוא קדוש, אדם בשר ודם הוא לא מושג והוא לא האל אז הוא לא יכול להיות קדוש.
תגובות
הוסף רשומת תגובה