לבקש סליחה

לבקש סליחה

אחת המילים שהכי קשה להגיד היא המילה "סליחה". קשה לנו להודות שעשינו משהו רע, שפגענו במישהו אחר, שאנחנו מתחרטים על מה שעשינו. ואפילו אנחנו יודעים כי לא היינו בסדר, אנחנו נחפש תירוצים מדוע מה שעשינו היה נכון. לבקש סליחה באמת זה להודות שטעינו, ולהודות בטעות זה לא קל, כי רוב הזמן, אנחנו פועלים בעקבות סיבות מסוימות. לא תמיד הסיבות למעשים שלנו הן מספיק טובות או מוצדקות, אבל הן תמיד קיימות. לפעמים הסיבות הן הגיוניות ולפעמים רגשיות. על מנת שנוכל באמת לבקש סליחה עלינו תחילה לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמינו, מדוע עשינו את מה שעשינו? מה הייתה הסיבה? האם הסיבה הייתה הגיונית? אם כן, האם פעלנו בדרך הנכונה? האם התגובה שלנו הייתה הולמת? האם ניסינו לפתור בעיה כלשהי במעשים שלנו? ואם כן, האם הייתה דרך טובה יותר לפתור בעיה זו? כל אלו הן שאלות שנכון לשאול את עצמינו בכל פעם שאנחנו שוקלים לבקש סליחה.

סליחה אמתית לא אמורה להגיע תחת איום או חשש לעונש. סליחה שיוצאת ממישהו מתוך פחד היא לא סליחה כנה. נגיד ילד שעשה משהו רע ומיד נענש, אולי הוא יבקש סליחה, אבל הסליחה תהיה מתוך הרצון שהעונש ייפסק, לא מתוך חרטה אמתית על מעשיו. כשאיש ואשתו רבים ואחרי הריב מתפייסים ומבקשים זה מזה סליחה זה דבר טוב. אבל אם הסליחה היא ריקה היא חסרת משמעות. אתה מבקש סליחה כי אתה באמת מבין מה עשית לא נכון או כי אתה פשוט פוחד לאבד את הקשר שלך איתה? ואת באמת מאמינה שאת עשית משהו לא בסדר, או שגם את פועלת מתוך הרצון להציל את הזוגיות?

סליחה היא חרטה על מעשה מסוים. אבל מה אם אנחנו לא מרגישים שהמעשה היה פסול, האם זה אומר שאין צורך בסליחה? ובכן, תלוי מה היו ההשלכות של אותו מעשה. נגיד עשיתי משהו שפגע במי שיקר לי. המעשה עצמו היה נכון בעיני, אבל ההשלכה לא הייתה חיובית. מה עלי לעשות? דבר ראשון עלי באמת לעשות בירור האם המעשה אכן היה נכון. בהתחשב לעובדה שהוא הביא לפגיעה במישהו שאני אוהב, אולי המעשה לא היה כל כך נכון כמו שאני חושב. דבר שני יש לברר האם התגובה של הצד השני הייתה הולמת. האם הגיוני להיעלב מזה? בכל אופן תמיד אפשר לבקש סליחה על העובדה שמה שעשינו פגע ברגשות של מישהו אפילו שזאת לא הייתה הכוונה.

לפעמים המעשים שלנו לא פוגעים באחרים אלה בעצמינו. האם זה נכון לבקש סליחה ולסלוח לעצמנו? התשובה היא שצריך לעשות חשבון נפש כדי להבין איך הגענו למצב שאנחנו פוגעים בעצמינו ואיך להימנע מהמצב הזה בעתיד אם אפשר. אפשר לחשוב על זה בצורה כזאת: האדם שהיינו פעם זה לא האדם שאנחנו היום, אנחנו משתנים עם השנים. באותה תקופה הדבר שעשיתי נראה לי נכון, ולכן עשיתי אותו, אבל עכשיו אני מבין שטעיתי. יותר קל לסלוח לעצמך ולהמשיך האלה כשאתה מבין מדוע עשית את מה שעשית. גם לא פעלת מתוך הגיון אלה רגש, באותו הרגע פעלת על סמך מה שנראה לך נכון. אולי כשעשית את מה שעשית היית בן אדם בעל אינטליגנציה רגשית נמוכה יותר מעכשיו ומה שעשית קרה כי הרגש גבר על ההיגיון. הדבר הכי חשוב זה לחשוב כיצד להימנע מההתנהגות הזאת בעתיד ולא לכעוס על עצמך על טעויות של העבר כי אין לזה יותר מידי תועלת.

ישנה סליחה נוספת שברצוני לדבר עליה. בסוף השבוע הזה אנחנו נקבל את השנה החדשה ועשרה ימים ממנה את יום הכיפורים. לקראת יום הכיפורים נהוג לבקש סליחה אדם לחברו, ואילו ביום הכיפורים עצמו אנחנו מבקשים סליחה מהבורא על החטאים של השנה הזאת. לבקש סליחה ממי שפגענו בו זה דבר הגיוני אם אנחנו באמת מצטערים שפגענו בו. אבל איך אנחנו יכולים לפגוע במי שיצר אותנו? או לאכזב אותו? איך אפשר לפגוע ברגשות של מי שהוא מעל היקום, מעל הרגשות? הכיצד לבקש סליחה מבורא העולם זה מעשה הגיוני?

ההסבר הוא דיי פשוט. על כל חטא שעשינו אנחנו חייבים בעונש משמיים. הסליחה שאנחנו מבקשים ביום הכיפורים היא לא סליחה כמו אדם שפגע בחברו אלה יותר כמו רחמים שפושע ביום דינו מבקש מהשופט. השופט לא נפגע מהפושע אישית, אז מדוע הפושע יבקש את סליחת השופט? התשובה שהיא לא סליחה אישית אלה יותר בקשה לרחמים. לוותר לפושע על העונש המגיע לו. כאשר אנחנו חוטאים מגיע לנו לשאת בתוצאות של הטעויות שלנו. ביום הכיפורים אנו מבקשים מאלהים שיסלח לנו, כלומר שלא נצטרך לשאת בתוצאות של מה שעשינו.

לבקש סליחה הוא מעשה הדורש אומץ לב וכוח נפשי. זה לא קל להביא חרטה על מעשה שעשינו. אני חושב שלרוב, זה הדבר הנכון לעשות, אבל לא תמיד. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמינו במצב שבו אנחנו מרגישים כאילו אנחנו אמורים לבקש סליחה, אבל לא כך הוא הדבר. הסליחה היא כוח גדול שלעיטים אנשים אחרים יכולים לנצל לרעה. כאשר אנחנו מבקשים סליחה אנחנו מודים שאנחנו טעינו, שאנחנו עשינו משהו שלא היה נכון. אבל מה אם עשינו את הדבר הנכון? האם הגיוני לבקש סליחה אם אנחנו מרגישים שעמוק בלב אנחנו לא באמת פעלנו באופן מוטעה? התשובה היא לא. גם אם בסופו של דבר נמצא שכן טעינו, אנחנו לא צריכים להצטער עד שאנחנו עצמנו לא משוכנעים שאנחנו אכן עשינו טעות כלשהי. אדם שמבקש סליחה על דבר שהוא לא מרגיש אשמה עליו משקר לעצמו ולאחרים. אם אין בליבנו צער וחרטה על מעשה כלשהו אנחנו עדיין לא בשלים לבקש סליחה עליו ואני לא חושב שזה נכון לעשות את זה. אדם שפשוט נוהג לומר סליחה על הכל, אחד שפשוט זורק סליחות לאוויר באופן חופשי, הוא אדם לא כנה ועמוק בלב הוא לא מצטער על כלום. על אדם כזה יש לברר מדוע הוא מסוגל להצטער בקלות ראש וחוסר התעמקות. אולי בעבור אחד כזה הסליחה היא כלי להשיג דברים.

תחשבו על בן/בת זוג מכה. הוא ימשיך להכות וימשיך להתנצל ושוב להכות. אדם כזה הוא דוגמה לאחד שלא מתכוון לכלום והסליחה היא רק כלי שאיתו הוא מחזיק את האנשים בהם הוא מתעלל. או תחשבו על אופציה הפוכה, אדם אשר גדל בכת. הרבה כתות לוקחות דברים בסיסיים כמו צרכים גופניים סטנדרטיים ואוסרת אותם. רגשות לגיטימיים כמו שמחה, חיבה לאנשים אחרים, צחוק, קלות ראש, ואפילו צרכים מיניים, הופכים בכת ממשהו נורמלי למשהו אסור בתכלית האיסור. דבר זה גורם לאנשים בתוך הכת תמיד להרגיש רגשות אשם וחרטה. הסליחה שלהם היא אמתית, אבל היא גם כלי כוח שהכת מנצלת נגדם. רגשות האשם של אותם האנשים בכת הם רגשות חרטה אמתיים, הם באמת מצטערים על מה שהם עשו, אבל נמצאים במציאות שנוצרה בכוונה כדי להכשיל ולהפיל אותם. אנשים במציאות כזאת חווים חרטה וצער על בסיס יומי לא כי הם מאוד רעים אלה כי הם חיים במציאות שמפילה אותם לרגשות אשם כהליך שטיפת מוח. 

הסליחה היא כלי חזק. סליחה היא צער על מעשינו ורצון לעשות תיקון. השתמשו בכלי הזה בחוכמה. שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה.