Fox Thoughts

להיות ער לאחרונה ישנה תנועה חברתית שנקראת WOKE - להיות ער. אנשים "מתעוררים" ו-"מעירים" את תשומת הלב לבעיות חברתיות שונות כגון גזענות, הומופוביה, שוביניזם, הפליה, משבר האקלים, פשעי מלחמה, וכו'. אנחנו היהודים לכאורה צריכים לשמוח שהתנועה הזאת קיימת, שהרי היהודים היו מיעוט נרדף במשך אלפיים שנה. ואפילו עכשיו כשיש לנו מדינה, אויבים זרים עדיין רודפים אותנו. יהודים בחו"ל עדיין סובלים מאנטישמיות, יהודים בארץ סובלים מהטרור של אויבים זרים המנסים לכבוש אותנו. אנחנו מדינה מאוד קטנה שנמצאת תחת אש בלתי פוסקת בחסות מדינות ענקיות כמו איראן ורוסיה. אנשים שקוראים לעצמם "ערים" אמורים להיות מאה אחוז בצד שלנו לפי ההיגיון. אך למרבה הצער דווקא אותם אנשים "ערים" ו-"ליברליים" הם גם מאוד אנטישמים והם מעדיפים להאמין לשקרים של ארגוני טרור מאשר לעובדות מוכחות של מדינה דמוקרטית. את האבסורד הזה לא ניתן להסביר במילים. בזמן שבעזה זורקים להט"בים מגגות בניין, ואילו בישראל תולים דגלים צבעוניים ועורכים לכבודם מצעד, להט"בים בארצות הברית (ולעיטים גם פה בארץ

יותר משני מגדרים זכר ונקבה ברא אותם כל החיים על פני כדור הארץ - בני אדם, בעלי חיים, ואף צמחים, מתחלקים לשני מינים – זכר ונקבה. הדבר שקובע את המין של היצור הוא תסמינים פזיים כגון איברי רבייה. ישנם בריות מיוחדות כמו החלזונות אשר יכולים לשנות את מינם במהלך חייהם, ויש בריות כמו סוסוני הים בהם ההיריון מוטל על הזכרים. ישנם גם מוטציות גנטיות אשר גורמות להולדת תינוקות עם איברי רבייה לא שגרתיים. ויש ניתוחים פלסטיים שיכולים לשנות את תצורת איבר הרבייה מנשי לגברי ומגברי לנשי. אבל התהליך הזה הוא מאוד מסובך, ארוך, יקר, ובעל השלכות בריאותיות, לכן יש לשקול אותו בכובד ראש. אבל הרוב המכריע של היצורים החיים מתחלקים לזכרים ונקבות. ויאמר להם פרו ורבו ומילאו את הארץ הטבע ברא אותנו עם תפקידים מגדריים מובנים אשר כרגע אין ביכולתינו לשנות. הזכר מזריע זרע והנקבה מפרישה ביצית. הזרע נכנס בביצית וככה אנחנו מתרבים. יש יצורים שהביצה יוצאת מגופם ואחר כך בוקעת, ויש יצורים השומרים על הולד בתוך גופם עד שהוא יוצא החוצה. תהליך זה שומר על הישרדות המין של בעל החיים, ללא רבייה אין צאצאים וללא צאצאים אין המשכיות.  מינים רבים נ

  האם אלהים יכול לברוא אבן שהוא לא יוכל להרים לשאלה הזאת יש שורשים עוד מימי הביניים הקדומים. פילוסופים ותיאולוגים במשך דורות רבים ניסו לענות על השאלה הזאת, אז אין שגם אני לא אנסה.  במטמטיקה יש פרדוקס מעניין לגבי המושג של האינסוף. מצד אחד לא יכול להיות משהו גדול יותר מהאינסוף, מצד שני הוכח כבר שקיימים גדלים שונים של אינסוף והם לא כולם שווים זה לזה. ניתן לחשוב על זה בצורה מטמתית או גרפית. אנסה להציג את שתי השיטות. בייצוג מטמתי של אינסוף תחשבו על סט המכיל את כל המספרים השלמים: 1, 2, 3… עד אינסוף. כמה אלמנטים יהיו בסט? אינסוף אלמנטים.  עכשיו תחשבו על סט של כל השברים העשרוניים 0.1, 0.2, 0.3… כמה אלמנטים יהיו בסט? אינסוף אלמנטים – אבל הסט הזה גדול יותר. כמה שברים יש בין 0 ל-1? אינסוף שברים 0.1, 0.01, 0.001… זה אומר שהסט של כל המספרים בין 0 ל-1 יהיה באותו גודל כמו הסט של כל המספרים השלמים. אבל אם לעשות סט של סטים של כל המספרים בין 0 ל-1, בין 1 ל-2 וכן העלאה – נקבל סט גדול יותר.  תחשבו על רשת אינסופית בה על כל ס"מ מרובע יש נקודה שחורה. כמה נקודות שחורות יש? אינסוף. עכשיו תחשבו על רשת אינס

רשתות חברתיות הפוסט הזה מכיל תיאורים גרפיים לא נעימים, הוזהרתם!  בעבר, אנשים היו יושבים בשירותים על האסלה, חושבים מחשבות, מגבשים דעות, ואז מורידים את המים ומתנגבים. היום נהוג להקיא את הדעות שלהם על המקלדת כדי שאנשים אחרים ידרכו על זה בטעות כשהם מטיילים לתומם ברחבי המרשתת. והדבר המדהים הוא שאתרי המדיה החברתית המתרגלים התנהגות כזו הם מאוד מפורסמים ועשירים, ואנחנו מרגישים צורך פיזי ללכת לאינסטגרם או לפייסבוק לפחות כמה פעמים ביום. ואם זה לא מגעיל אתכם, תחשבו שלא כולם שוטפים את הנפש אחרי שהם היו שם. אנחנו גולשים במורד הפיד (FEED) שלנו בפייסבוק, באינסטגרם, בטיקטוק, או ביוטוב. רואים שם טבע וחיות, אמנות, מתכונים של אוכל, שירים, בדיחות, תוכן חינוכי. ואז לפתע אנחנו נעצרים כדי להריח פוסט דעה שמישהו אחר השאיר. העובדה שהדעה שלו שונה משלנו מכעיסה אותנו, איך הוא מעז לסמן את הפיד שלי בדעה שלו?! אז אנחנו מרימים את הרגל.. כלומר, את האצבע וכותבים לו תגובה זועמת כדי שידעו שהטריטוריה הזאת שלנו. עכשיו אנחנו מרגישים יותר טוב. סימנו את הטריטוריה שלנו בתגובה בה הוחכנו לעצמנו שאנחנו צודקים יותר ואנחנו יכולים לה

כשר בהשגחת הבד"ץ מה זה הבד"ץ? בניגוד לרבנות הראשית לישראל שהיא גוף מדיני המתפרנס ממיסים, בית דין צדק (בד"ץ) הוא עסק פרטי. המוצר שלו הוא השגחה הלכתית יותר מקפידה על ייצור והכנת אוכל ודברים אחרים. על מנת שהעסק ימכור את המוצר שלו צריך קהל יעד. אז מי קהל היעד? קהל היעד הוא כמובן אנשים המעוניינים לקנות מוצרים שהוכשרו על ידי הבד"ץ.  יתרונות ניתן להמשיל ולהשוות כשרות לאבטחת איכות. ישנם גופים מדיניים או פרטיים שתפקידם לפקח על איכות המוצרים. למשל משרד הבריאות מפקח על תרופות, מזון, ואף מכשור רפואי בין היתר. מת"י (מכון תקנים ישראל) מוודא כי מוצרים המיוצרים בארץ עומדים בסטנדרטים ומותרים למכירה. ואילו גופים כגון ה-IPC הם מכון תקנים בינלאומי המפקח על מוצרי אלקטרוניקה. בכל הנוגע לכשרות, תפקידם של אלו שלמדו הלכה בתור קריירה (הרבנים, והמשגיחים) לוודא כי המוצרים שהעם קונה יהיו כשרים.  הסיבה מדוע יש כמות כה גבוהה של חנויות כשרות בארץ היא עקב הביקוש הרב. הכשרות היא חלק בלתי נפרד מהפרנסה של העסק. תחשבו מה היה קורה אם רשת ענקית כגון שופרסל לפתע היו מאבדים את תעודת הכשרות שלהם. יחד ע

עלייה להר הבית "כי כל אלהי העמים אלילים וה’ שמים עשה" (תהילים צו’ ה’) בימינו ישנה מחלוקת מסוימת בנושא עליה להר הבית. האם מותר ליהודי דתי לעלות לשם? אני עומד  בצד האוסר. חכמינו ז"ל אסרו עלינו להיכנס לבית עבודה זרה אפילו לא לבקר סתם שמא מקום טמא הוא. ואני לגמרי מבין את האיסור הזה, המקום מטמא את הנפש. אני זוכר כשהייתי ילד קטן, אימי הייתה לוקחת אותי לטיולים ביום שבת לכל מיני מקומות בארץ. אני זוכר באחד הטיולים שהיה נקרא "ירושלים של שלוש דתות”, או "ירושלים הקדושה" או משהו כזה, נכנסנו לכותל המערבי, למסגד בהר הבית, ולכנסייה. המסגד לא עשה עלי רושם חזק במיוחד אבל הכניסיה ללא ספק הותירה בי רגש שאני זוכר עד היום. היה משהו מיוחד באווירה השקטה, בריח הנרות. ליצור אסוציאציה חיובית עם בית עבודה זרה מטמא את הנפש. זה יוצר מקום בלב שבו אולי העבודה הזרה היא לא דבר נטו שלילי ורע אלה שאולי יש בה משהו מיוחד, משהו חיובי. הדבר נכון גם לחגים של הגויים. יש לי אסוציאציות מאוד חיוביות מהילדות עם קישוט עץ אשוח, עם האווירה הקסומה של השנה האזרחית החדשה (הנובי גוד), האוכל, השולחן המשפחתי,

אנטישמיות היהודים זה עם כל כך קטן אנחנו מהווים בסך הכל 0.2% מאוכלוסיית העולם, אפילו לא אחוז אחד. הסינים לעומת זאת מהווים 17.72% מאוכלוסיית העולם. בעבר הם היו אימפריה כובשת, והיום הם מעצמת התעשייה. היהודים מעולם לא היו אימפריה, הכי הרבה שהיה לנו זה ממלכה קטנטנה במזרח התיכון, ומדינה קטנטנה באותו המקום אלפיים שה אחרי זה. ומה אנחנו בסה"כ ביקשנו? לחיות. אנחנו לא מנסים לכבוש אף אחד, להשמיד אף אחד, להשטלת על העולם, שום דבר בסגנון, בסה"כ 0.2% מהאוכלוסיה שרוצה לחיות, להתפרנס, להקים משפחה, לגדל ילדים. זאת המטרה של הקיום שלנו היום, וזאת היתה מטרה שלנו מאז שאנחנו קיימים כעם. ההגיון הבריא אומר, עם כל כך קטן ושקט בטח אף אחד לא שמע עלינו. ואלו שבמקרה מכירים אותנו אין להם שום סיבה לשנוא אותנו. אבל המציאות היא אחרת. הדת הקטנה שלנו המיועדת רק לנו מוכרת בכל העולם ויש עוד 2 דתות ענקיות מבוססות עליה. כמעט לכל אחד בעולם יש דיעה מגובשת על היהודים ועל מדינת ישראל. כמעט ואין מישהו שלא מכיר את הסיפור שלנו. מיציאת מצרים ועד הכנסיה לארץ המובטחת. בכל פעם שאנחנו במלחמה כל העולם מתערב לטוב ולרע. בין אם עוז

מודעות עצמית מלאכותית תארו לעצמכם שיום אחד נבנה רובוט שיהיה כל-כך חכם, שבשיחה עיוורת מולו אנשים לא ידעו להבדיל בין הרובוט לבין בן אדם. תארו לעצמכם רובוט שמתנהג כאילו הוא מודע לעצמו. האם זה נחשב יצור חי? האם לנתק אותו ייחשב לרצח? האם עלינו לתת לרובוט הזה זכויות? האם יש לו בחירה חופשית או שזאת רק אשליה? מהי בינה מלאכותית וכיצד היא פועלת? על השאלה הזאת ניתן לכתוב ספרים שלמים, אבל לצורך הפוסט אשתדל להסתפק בהסבר מתומצת. בינה מלאכותית היא תוכנת מחשב שיודעת לבצע משימות ספציפיות. לשחק שחמט, להמיר מילים מדוברות לכתובות, להפוך מסמכים סרוקים לטקסט שניתן לערוך, לזהות מה יש בתצלום אם זה עץ או כלב, לאבחן בעיות רפואיות על סמך ממצאי בדיקות, להציע לי איזה סרטון יוטיוב אני ארצה לראות על סמך סרטונים אחרים שכבר ראיתי, או איזה מוצר ארצה לקנות על סמך מוצרים אחרים שכבר קניתי, או היסטוריית החיפוש שלי בגוגל, או הדברים שאני מדבר עליהם עם אנשים אחרים כשאני חושב שהטלפון לא מקשיב. ולאחרונה, בינה מלאכותית יכולה לצייר ציור על סמך תיאור מילולי (כמו האילוסטרציה של הבלוג הזה), ואפילו לכתוב בלוג פוסט שהכותרת שלו הוא &qu

איך להתמודד עם בריונות? בין אם אנחנו מדברים על בריונות בספסל בית הספר, עולם הפשע, דיקטטורה בשלטון, או קונפליקטים מדיניים בהם מדינה גדולה וחזקה תוקפת מדינה קטנה וחלשה, בריונות היא מכה עולמית בכל ברבדים שלה ויש למגר אותה. השאלה איך? תגובת הילחם או ברח בעת תקיפה, האינסטינקט שלנו אומר שעלינו לתקוף או לברוח. שתי הדרכים נכונות כי שתיהן מצילות חיים. אבל יש בדרכים האלה גם חסרון. אם תמיד נברח מהביריונים אנחנו תמיד נהיה במצב נסיגה ומעולם לא נמצא מנוחה. אם נתקוף חזרה זה ייצור מעגל אלימות אינסופי. אנחנו נתקוף אותנו, הם יתקפו אותנו כנקמה על זה שתקפנו אותם, אנחנו נתקוף אותם כי הם תוקפים אותנו וזה לא ייגמר. להתעלם אפשר להתעלם מאדם שתוי ברחוב שצועק משהו לעברך. אבל מה בנוגע לבריון שמכיר אותך, יודע איפה אתה גר, או אחד שלומד / עובד איתך באותו מקום? לא ניתן להתעלם מאחד כזה. גם אם אפשר להתעלם מאלימות מילולית זה לא ייגמר באלימות מילולית, זה תמיד ייגרר לאלימות פיזית. ואם מדובר לא בבריון אחד אלה קבוצה שלמה? להתעלם היא אופציה טובה כל עוד אתה לא מרגיש בסכנה ממשית, ברגע שאתה מרגיש בסכנה לא ניתן יותר להתעלם. מצד

איזה שלטון עדיף? מה יותר טוב? דיקטטורה או דמוקרטיה? שלטון המלך או שלטון העם? בפוסט הזה אני אנסה לענות על השאלה הזאת תוך שאני בוחן באמת את היתרונות והחסרונות של כל צורת שלטון. עצמאות אמתית - דמוקרטיה משפטית כיום במדינת ישראל המושג "דמוקרטיה אמתית" שנוי במחלוקת. חלק אומרים שדמוקרטיה אמתית היא שלטון הרוב. זה אומר שכל חוק צריך לעבור לא רק עורכי דין שעורכים את הניסוח שלו, אלה גם הצבעה המורכבת מאנשים המייצגים את העם – כלומר רוב חברי הכנסת אשר תופסים את מקומם לפי כמות המנדטים שהם קיבלו בבחירות האחרונות. אחד לתקופה יש בחירות וההרכב הממשלתי משתנה בהתאם. חלק אחר טוען שהתהליך הזה לא מספיק טוב וצריך גוף נוסף שלא נבחר באופן דמוקרטי המורכב משופטים אשר יודעים את החוקה היטב ושומרים על המדינה בפני חוקים לא אתיים אשר סותרים את החוקה. ככה לטענתם ניתן למנוע חוקים לא דמוקרטיים כמו "ביטול הבחירות הבאות", חוקים אשר יפגעו בזהות הלאומית של המדינה כמו "החלפת הדגל, ההמנון, או הסמלים הלאומיים", או חוקים אשר עלולים לפגוע במיעוטים שקולם לא נלקח בחשבון במצב של שלטון הרוב. הטענות נגד הגו

דיי לכיבוש הפוסט הזה הוא זעקה מעומקי הנשמה . אנשים אומרים לי שאני קיצוני ראדיקלי , שאני מדבר שטויות . הם משתיקים אותי כי אני נוגד את האג’נדה שלהם . אבל אני מאמין , ואני עומד מאחורי האמונה שלי . הגיע הזמן לשבור את השתיקה ולזעוק את האמת שלנו בקולי קולות שכולם ישמעו – “דיי לכיבוש !”, “ לא עוד !”. תחזירו את האדמה הזאת לאנשים שהיא באמת שייכת להם . לאנשים שהיסטורית היו פה , לאנשים שחוו פה את הכיבוש במשך יותר מידי זמן , לאנשים שאבות אבותיהם גורשו מכאן בכוח צבאי . לאנשים שהוגלו מבתיהם והגיעו לארצות זרות בהם חוו רק דיכוי ושמד . לאנשים שהיו מיעוט בתוך הבית שלהם במשך יותר מידי זמן . לאנשים שבמקום הכי קדוש שלהם נבנה בית תפילה זר . אני אומר שהגיע הזמן להילחם על הבית . אני אומר דיי לכיבוש . דיי לכיבוש הבבלי , הפרסי , היווני , הרומאי , העות ' מאני , הבריטי , ולאחרונה גם הפלסטיני . אנחנו הבעלים של המקום הזה . מסגד אל - אקצע עומד 1332 שנה מוקף 4 חומות שעמדו פה מעל 2000 שנה . לנו יש יותר זכות היסטורית למקום הזה מכל עם אחר . אנחנו רוצים את הבית שלנו חזרה . אנחנו לא אשמים שלקחו לנו את האדמה הזאת