דיי לכיבוש

הפוסט הזה הוא זעקה מעומקי הנשמה. אנשים אומרים לי שאני קיצוני ראדיקלי, שאני מדבר שטויות. הם משתיקים אותי כי אני נוגד את האג’נדה שלהם. אבל אני מאמין, ואני עומד מאחורי האמונה שלי. הגיע הזמן לשבור את השתיקה ולזעוק את האמת שלנו בקולי קולות שכולם ישמעו – “דיי לכיבוש!”, “לא עוד!”. תחזירו את האדמה הזאת לאנשים שהיא באמת שייכת להם. לאנשים שהיסטורית היו פה, לאנשים שחוו פה את הכיבוש במשך יותר מידי זמן, לאנשים שאבות אבותיהם גורשו מכאן בכוח צבאי. לאנשים שהוגלו מבתיהם והגיעו לארצות זרות בהם חוו רק דיכוי ושמד. לאנשים שהיו מיעוט בתוך הבית שלהם במשך יותר מידי זמן. לאנשים שבמקום הכי קדוש שלהם נבנה בית תפילה זר.

אני אומר שהגיע הזמן להילחם על הבית. אני אומר דיי לכיבוש. דיי לכיבוש הבבלי, הפרסי, היווני, הרומאי, העות'מאני, הבריטי, ולאחרונה גם הפלסטיני. אנחנו הבעלים של המקום הזה. מסגד אל-אקצע עומד 1332 שנה מוקף 4 חומות שעמדו פה מעל 2000 שנה. לנו יש יותר זכות היסטורית למקום הזה מכל עם אחר. אנחנו רוצים את הבית שלנו חזרה. אנחנו לא אשמים שלקחו לנו את האדמה הזאת בכוח צבאי. אנחנו לא אשמים בזה שהבבלים והרומאים גירשו אותנו מפה, כל אחד בתורו. שינו את השם של המקום ל-"פלשתינא" כדי להתגרות בנו, החריבו את בית המקדש שלנו כדי לבנות שם את מזבח האלילים שלהם.

אנחנו לא אשמים בזה שהכובשים העות'מאניים באו לפה, התיישבו פה, הנחילו פה את הדת שלהם. מושבות יהודיות קטנות היו פה למשך כל הגלות, והם סבלו פה גם את הרומאים, גם את הבבלים, גם את הצלבנים הנוצרים, גם את העות'מאניים המוסלמים וגם את המנדט הבריטי. אבל זהו, דיי! כמה אפשר להיות מיעוט באדמה שלך? אלפיים שנה של גלות זה אלפיים שנה יותר מידי. עכשיו כשחזרנו לאדמה שלנו אנחנו צריכים לקחת אותה חזרה. להגיד דיי לכיבוש ולא להתבייש בלאום שלנו – אנחנו יהודים ואנחנו תמיד היינו פה.

אז נכון שיבואו כאלה שיגידו "נכון, אבל גם ממלכת יהודה וישראל כבשו את האיזור הזה, לפנינו היו פה כנענים, יבוסים, גרגשים ועוד מיני עמים". על זה אני יכול לענות: “בסדר, אין בעיה. כשיגיע לפה עם שבמשך אלפי שנה הזדהה ככנעני אתני ויצביע לנו על מקדשים כנענים עתיקים יותר מבית המקדש, איתם אנחנו עוד יכולים לדבר". אבל מבין העמים שכרגע דורשים זכויות על הארץ, העם היחידי שהיה פה לפני כולם ולמרות כולם הוא עם ישראל. בתי התפילה שלנו עתיקים יותר, והעצמות שלנו קבורות עמוק יותר.

הבסיס לקונפליקט הישראלי-פלסטיני הוא הרעיון המוטעה של הכיבוש. וזה לא שאין כיבוש, יש כיבוש. האימפריה העות'מאנית כבשו את הארץ ועשו פה אסלאם. אבל זאת הבעיה שלהם, לא שלי. אנחנו (עם ישראל) הינו פה לפני כל עם אחר שקיים היום. זה שהם באו וכבשו את האדמה שלנו לא אומר שאנחנו צריכים להרכין ראש ולוותר להם. הם אלו שצריכים לקבל אותנו כבעלי הבית. הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא לא טובה שעשו לנו באו"ם כסוג של פשרה על השואה, אלה הזכות הלאומית-היסטורית שלנו. הארץ הזאת תמיד הייתה שלנו מאז ממלכת יהודה וישראל, מאז דוד המלך. לא סתם הסמל שלנו הוא מגן דוד. צר לי שצבא ההגנה לישראל לא משתמש בבית המקדש כסמל שלו כמו שהחמאס משתמשים באל-אקצע בסמל שלהם. בית המקדש שחומותיו עדיין עומדים הוא הוכחה גלויה לכולם שהארץ הזאת היא קודם כל שלנו.

המילה "כיבוש" לא צריכה להיעלם מהשיח היהודי, המילה "כיבוש" צריכה להיות בראש השיח היהודי. הייתי מוסיף את הכיבוש לערכי צה"ל. המדינה הזאת שייכת היסטורית לעם היהודי, כל הבא להורגינו אנחנו נשכים להורגו. אנחנו לא צריכים להתבייש במורשת שלנו – הכיבוש הפלסטיני על האדמה שלנו חייב להיגמר. ואנחנו צריכים להשיג את המטרה הזאת בכל מחיר אפשרי כי האדמה הזאת שייכת לעם ישראל. יש לנו אינספור הוכחות היסטוריות וארכיאולוגיות לכך.

צום תשעה באב היום הוא בעיקר טקס דתי ואני צריך לקחת חופש מהעבודה בשביל לקיים אותו. הוא אמור להיות יום אבל לאומי באותה רמה כמו יום השואה או יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. למה? כי זאת התשובה שלנו לנ’כבה הפלסטינית. אנחנו עברנו אלפיים שנה של גלות בזמן שאתם כבשתם את האדמה שלנו, אתם לא בעלי הבית פה - אנחנו בעלי הבית ואנחנו חזרנו לאדמתנו. כבשו אותנו וגירשו אותנו מהארץ, אבל אנחנו שרדנו את הגלות הקשה ועכשיו אנחנו חזרנו לארץ שחלק גדול מאבותינו נאלצו לעזוב בעקבות הכיבוש. אז תהיו נחמדים ותחיו אתנו פה בשלום, אחרת, אם אתם לא מקבלים אותנו כאן, אתם מוזמנים ללכת.

והחלק הפרדוקסלי הוא שהגישה הזאת גם תהיה טובה ועדיפה לערבים, בדואים, דרוזים ועמים אחרים רבים. פה בארץ ישראל הנאורה והדמוקרטית יש להם יותר בטיחות ויותר זכויות מאשר במדינות מוסלמיות רבות. אישה ערביה שלא רוצה ללבוש חידג’אב ולהיות דתיה היא בטוחה יותר בארץ מאשר במדינות כמו איראן, לבנון, סוריה, או הרשות הפלסטינית. ואילו היא רוצה להיות דתיה יש בארץ מספיק מסגדים. ערבי הומו או ערביה לסבית יותר בטוחים בתל אביב מאשר בעזה. ערבים רבים מקבלים פה תארים והשכלה גבוהה וסה"כ אין קונפליקט איתם, אף אחד לא מטריד אותם אם הם עצמם לא עושים בעיות. [כמו שהיה במכללה בנתניה בפרוץ המלחמה הנוכחית]. העובדה ההיסטורית שהאדמה הזאת שלנו לא אומרת שאנחנו לא מסוגלים לחיות בשלום ושכנות עם ערבים או גוים אחרים. אנחנו מסוגלים, אבל רק בתנאי שהם מוכנים להכיר במדינת ישראל ובזכויות שלנו לחיות כאן.

אז כן, יש כיבוש, וצבא ההגנה לישראל נלחם בכיבוש בכל הכוח עד שהכובשים שלנו לא יסכימו לחיות איתנו בשלום. הפתרון הוא פשוט – שלום או גירוש / מוות. אני לא אומר שצריך לשטח את עזה, אני אומר שצריך להמשיך להפציץ אותה עד שהחטופים לא יחזרו הביתה והחמאס ירים דגל לבן. אנחנו יכולים לחיות בשלום אפילו עם אלו שכבשו את האדמה שלנו כל עוד הם לא עושים לנו נזק ולא רוצחים חיילים ואזרחים שלנו.