איזה שלטון עדיף?

איזה שלטון עדיף?

מה יותר טוב? דיקטטורה או דמוקרטיה? שלטון המלך או שלטון העם? בפוסט הזה אני אנסה לענות על השאלה הזאת תוך שאני בוחן באמת את היתרונות והחסרונות של כל צורת שלטון.

עצמאות אמתית - דמוקרטיה משפטית

כיום במדינת ישראל המושג "דמוקרטיה אמתית" שנוי במחלוקת. חלק אומרים שדמוקרטיה אמתית היא שלטון הרוב. זה אומר שכל חוק צריך לעבור לא רק עורכי דין שעורכים את הניסוח שלו, אלה גם הצבעה המורכבת מאנשים המייצגים את העם – כלומר רוב חברי הכנסת אשר תופסים את מקומם לפי כמות המנדטים שהם קיבלו בבחירות האחרונות. אחד לתקופה יש בחירות וההרכב הממשלתי משתנה בהתאם.

חלק אחר טוען שהתהליך הזה לא מספיק טוב וצריך גוף נוסף שלא נבחר באופן דמוקרטי המורכב משופטים אשר יודעים את החוקה היטב ושומרים על המדינה בפני חוקים לא אתיים אשר סותרים את החוקה. ככה לטענתם ניתן למנוע חוקים לא דמוקרטיים כמו "ביטול הבחירות הבאות", חוקים אשר יפגעו בזהות הלאומית של המדינה כמו "החלפת הדגל, ההמנון, או הסמלים הלאומיים", או חוקים אשר עלולים לפגוע במיעוטים שקולם לא נלקח בחשבון במצב של שלטון הרוב.

הטענות נגד הגוף הנוסף הוא שאין מי שמפקח עליהם, מה שמעניק להם חופש מלא לבטל כל חוק שנוגד את האג’נדה הפוליטית שלהם. הטענה הזאת למעשה עמדה בראשה של הרפורמה המשפטית שהייתה אמורה להגביל את הסמכות שלהם, אך כמו בחשמל, עקב התנגדות גבוהה לא היה מספיק זרם, ולמרות המתח הגבוהה, שום דבר לא עבד.

החיסרון של הדמוקרטיה באופן כללי, עם או בלי גופים נוספים, היא שצורת השלטון הזאת כל הזמן גוררת את המדינה למצב של מחלוקת. כאשר יש מקום ליותר מאידיאולוגיה אחת תמיד יהיו מריבות על מי צודק יותר. ואין בעיה עקרונית בחוסר הסכמה כל עוד מדובר בדברים מינוריים שניתן לפתור בעזרת הצבעה. אבל כשיש שתי צדדים או יותר שסותרים זה לזה באופן שלא ניתן להתפשר עליהם, נוצר קרע בעם. ניגודים אידיאולוגיים כמו מדינה דתית לעומת חילונית, מדינה ליברלית לאומת שמרנית, מדינה קפיטליסטית, קומוניסטית, או סוציאליסטית, מדינת לאום או ארץ כל ישביה. כל אלו ועוד תמיד מעמידים את העם במחלוקת וגורמים לאי סדר, מחאות, מריבות פנימיות, ובמקרים הכי קיצוניים בהסטוריה – אפילו למלחמות אזרחיות. מדינות בעלות אופי אחיד ושלטון אחיד יכולות לרכז יותר כוחות למלחמות נגד האויב מאשר מדינות בהם אנשים נלחמים זה בזה.

יחי המלך

מדינות בעלות שלטון אותוקרטי תלויות בטוב ליבו של השליט הנוכחי. שליט ראוי מנהיג את העם בחוכמה וצדק, שליט שפל מנהיג את העם ביד ברזל ופחד. בניגוד למדינה דמוקרטית, בממלכה אין מושג של חופש. מה שהמנהיג קובע זה מה שקורה. ההסטוריה מלמדת אותנו שרוב בני האדם לא מסוגלים לעמוד בפני הפיתוי ונופלים לשחיטות ותאוות בצע בהינתן כוח כזה בידם. אדם לא יכול להישאר ישר וטהור לב כאשר יש בידו כוח אותוקרטי לנהל מדינה שלימה. טבע האדם לדאוג לעצמו לפני אחרים ולכן מלך לא יכול להיות טוב במציאות. ואפילו אם מנהיג אחד היה טוב, המחליף שלו כבר לא יהיה.

אבל לשיטת מלכות יש יתרונות. כל המדינות הדיקטטוריות כגון קוריאה הצפונית, ברית המועצות, איראן וסין, משקיעות מאמצים רבים בחימוש. גם רמת הפשע והקרע בעם נמוכים יותר מאשר במדינות דמוקרטיות. קשה יותר לצאת למחלמה נגד מדינה מאוחדת וחזקה בה לכולם (או לפחות לרוב המוחץ) יש אחדות אחווה, ורצון לנצח. עמים מאוחדים הם בלתי מנוצחים. ואחדות כזאת קשה להשיג תחת שלטון דמוקרטי בו הגבול בין בגידה לחופש הביטוי הוא מטושטש, בו יש פלג בעם, בו אנשים נלחמים זה בזה על אידיאולוגיות שונות של צדק.

החוק מעל הכל

ישנה שיטת שלטון נוספת האומרת שהחוק הוא מעל הכל. לא להיות נאמן למלך שבין היום למחר משנה את דעתו, ולא לפלג את המדינה עם דמוקרטיה כאשר לכל אחד יש זכות לשנות את החוק. אלה – שיש חוק וכולם הולכים לפי הוק הזה. כולם זה אומר, העם, הצבא, המשטרה, המלך, המערכת המשפטית, כולם כולל כולם – כל העם. יש חוק אחיד החוק הוא קדוש וכולם כפופים לו.

היתרונות בשיטה הזאת הם דיי ברורים, לא משנה מי נמצא בשלטון אף אחד הוא לא מעל החוק, אפילו לא המלך. אזרח, חייל, שופט, שליט מקומי, או כללי אשר הולכים נגד החוק – האחרים מיד עוצרים בעדו. ככה גם אין דמוקרטיה מפלגת, וגם לא רודנות אכזרית. כולם שווים תחת הקודש שהוא החוק.

אז מה הבעיה בשיטה הזאת? הבעיה היא שאין מקום לשינוי. לא ניתן לשנות את החוק לא משנה מה קורה. לכן החוק עצמו חייב להיות מושלם ולדורות, אם יש טעות בחוק הטעות תישאר בו לנצח. אם יש בו סתירה היא מעולם לא תיפטר. אם יש בחוק לא ניסוח ברור הדורש פרשנות, זה פתח ענק לטעויות ועיוותים. אם יש בחוק דבר אשר היום נתפס כמוסרי וצודק מי יודע אם עוד אלף שנה הדבר עדיין יחשב ככזה. חוקת עולם צריכה להיות רלוונטית לתמיד ואנחנו לא יודעים מה יהיה מחר, אז איך אנחנו יכולים לכתוב אותה?

אנשים אשר קוראים את זה בטח יגידו שהשיטה הזאת דומה יותר לדת מאשר לחוקי מדינה מודרנית ומספיק להעיף מבט על איראן כדי להבין כיצד נראה שלטון דתי כדי לדעת שזאת לא הדרך הנכונה. ואם אנחנו לא רוצים לנסוע רחוק כל הדרך לאיראן אפשר לנסוע אחורה בזמן ולהסתכל על ממלכת יהודה וישראל אשר פעלו בשיטה הזאת ולא לפי האיסלם אלה הדת שלנו – התורה. הממלכות האלה היו רחוקות משלימות למרות שהיה סנהדרין ובית מקדש. ואין אפילו להרחיק לכת עד איראן או אחורה בזמן, תסתכלו על העולם הדתי היום, הוא לא מושלם ויש בו מגרעות שקל להצביע עליהם.

אך העובדה שלא תקופת בית המקדש הראשון או השני, ולא העולם הדתי היום, הם לא מושלמים לא אומרת שהשיטה של חוק מעל הכל היא לא טובה. למעשה, העולם לא מושלם לא כאשר אנשים הולכים לפי החוק אלה כשהם לא הולכים בו. מסופר כי בתי המקדש נחרבו לא כי כולם היו כאלה צדיקים אלה ההיפך כי אנשים לא הלכו לפי החוקים של התורה. אנשים עבדו עבודה זרה ושנאו זה לזה שנאת חינם. אלו הם הסיבות בגללם נחרב הבית ויצאנו לגלות. אם היינו הולכים בדרך החוק הגלות לא הייתה קוראת. גם העולם הדתי היום, מגרעותיו עולות לא כאשר האנשים הולכים בתורה, אלה כשהם סותרים לה. בתורה כתוב שאת החוקים שלה אסור לשנות כאשר שינוי זה ביטול חוקים קיימים או הוספת חוקים חדשים.

במדינת ישראל הנאורה והמודרנית ישנם חוקים רבים [לא כולם] שדווקא הולכים לפי התורה. איסור על הוצאת דיבה, עדות שקר ולשון הרע, איסור על גניבה, אונס, ורצח. איסור על משחיטנות [ונדליזם], על הונאה, על מרד, ועל בגידה. כל אלו ועוד הם דומים מאוד לחוקי התורה. אבל כמובן שיש גם הבדלים רבים. קודם כל הענישה. בתורה כתוב שרוצחים צריך להוציא להורג, גנבים צריכים לעבוד עד שהם לא יחזירו כפליים ממה שגנבו. וגם לאנסים התורה הכינה לא מעט עונשים אבל העונש תלוי במקרה, תלוי מי נאנס. העונש יכול להיות מכנס כספי כה גבוהה שהאנס יעבוד חינם עד סוך חייו, ועד לענישה פיזית במכות. יש מקרים בהם אפילו עונש מוות הוא עונש הולם. לגבי האויב החיצוני בתורה כתוב שמצווה לצאת למלחמה כדי להגן על עצמנו, ודרך התורה אומרת הבא להרגך השכם להורגו.

חוץ מאופן הענישה הפנימית, והיחס שלנו כלפי האויבים החיצונים הקמים עלינו, ישנו דבר נוסף במדינת ישראל אשר הולך נגד התורה והוא שיטת המיסוי וקבלת ההלוואות. התורה אוסרת על הלוואה בריבית, והיא אומרת שהמס חייב לעמוד על עשר אחוז מהשכר. במדינת ישראל יש הרבה מיסים שונים במקום מס אחד כללי, וכל המיסים יחד (כולל מע"מ ומכס) עולים בהרבה מעל העשירית אשר צוותה התורה. אבל זאת כבר שיחה בפני עצמה ולא ארחיב עוד בנושא.

שיטת החוקה מעל הכל היא טובה בתנאי שהחוקה היא טובה והפרשנות שלה נצמדת אליה בקירוב מירבי מבלי להוסיף או לגרוע. החוקה תמנע רודנות אכזית ודמוקרטיה מפגלת כל עוד החוקה היא ללא טעויות וסתירות והרלוונטיות שלה לא פגה תוקף. מה שחשוב הוא לשמור על החוקה מה שנקרא "תורה מסיני", להוריד בפניה את הראש ולסגות לקדושה שלה. לא האיכר הכי פשוט ולא המלך עצמו לא עומדים מעל החוק. שיטת החוק הוא האלהים לדעתי היא השיטה הכי טובה. 

תמונה: https://creazilla.com/nodes/71253-queen-crown-clipart