כשר בהשגחת הבד"ץ

כשר בהשגחת הבד"ץ

מה זה הבד"ץ?

בניגוד לרבנות הראשית לישראל שהיא גוף מדיני המתפרנס ממיסים, בית דין צדק (בד"ץ) הוא עסק פרטי. המוצר שלו הוא השגחה הלכתית יותר מקפידה על ייצור והכנת אוכל ודברים אחרים. על מנת שהעסק ימכור את המוצר שלו צריך קהל יעד. אז מי קהל היעד? קהל היעד הוא כמובן אנשים המעוניינים לקנות מוצרים שהוכשרו על ידי הבד"ץ. 

יתרונות

ניתן להמשיל ולהשוות כשרות לאבטחת איכות. ישנם גופים מדיניים או פרטיים שתפקידם לפקח על איכות המוצרים. למשל משרד הבריאות מפקח על תרופות, מזון, ואף מכשור רפואי בין היתר. מת"י (מכון תקנים ישראל) מוודא כי מוצרים המיוצרים בארץ עומדים בסטנדרטים ומותרים למכירה. ואילו גופים כגון ה-IPC הם מכון תקנים בינלאומי המפקח על מוצרי אלקטרוניקה. בכל הנוגע לכשרות, תפקידם של אלו שלמדו הלכה בתור קריירה (הרבנים, והמשגיחים) לוודא כי המוצרים שהעם קונה יהיו כשרים. 

הסיבה מדוע יש כמות כה גבוהה של חנויות כשרות בארץ היא עקב הביקוש הרב. הכשרות היא חלק בלתי נפרד מהפרנסה של העסק. תחשבו מה היה קורה אם רשת ענקית כגון שופרסל לפתע היו מאבדים את תעודת הכשרות שלהם. יחד עם תעודת הכשרות כל הלקוחות שומרי הכשרות היו עוזבים וזה הפסדים של מיליונים. 

פוטנציאל מכירה כה עצום נותן לגוף האחראי על הכשרות בארץ (הרבנות הראשית לישראל) כח על כל העסקים. כל עוד יש להם מונופול על כשרות, כל העסקים נתונים לחסדיהם. ארגונים פרטיים כגון הבד"ץ, בית יוסף, וצהר, שוברים את המונופול ועוזרים לרגולציה ושוק הוגן.

חסרונות

עקב היותם חברה פרטית לא מסובסדת ע"י המדינה כמו הרבנות הראשית לישראל, הבד"ץ צריכים לקחת יותר כסף על השירות שלהם מה שבתורו מעלה את מחירי המוצרים. שזה הגיוני, אני לא מאשים אותם בזה שהם רוצים להתפרס. אבל לפעמים ישנם מוצרים שקיימים רק בגרסת בד"ץ אז בין אם איכפת לי שהם בד"ץ בין אם לא, אני משלם עליהם מחיר של מוצר בד"ץ.

עם זאת, אני חייב לציין שזה חסרון קטן, והייתי אפילו אומר קטנוני, לעומת החיסרון האמתי שלהם. החיסרון האמתי הוא מצב של ניגוד אינטרסים. בזמני עבר לא היה גוף כזה "הרבנות הראשית לישראל" אבל היה גוף בעל תפקיד דומה - הסנהדרין. יש לנו ציווי מהתורה לקבוע לו שופטים ושוטרים, לקבוע פוסקי הלכה, זקני שבט, בקיצור, אנשים אשר תפקידם להדריך את העם בדרכה של התורה. והיום זה התפקיד של הרבנות הראשית לישראל. האנשים אשר הולכים לתפקיד הזה נושים בידם אחריות גדולה. הם אלו שאמורים לאשר חתונות, לקבוע כשרויות, לאשר גיורים, ולהכשיר רבנים פוסקי הלכה. אדם אשר נמצא בתפקיד הזה מייצג את ההתנהלות הדתית של העם מול ה'. על מנת להתקבל לתפקיד חשוב שכזה צריך ללמוד הרבה שנים לעבור הכשרה ומבחני קבלה. הייתי אומר שלהיות רב זה קצת כמו להיות עורך דין, רק שעורך הדין בקיא בחוק המדינה ואילו הרב בחוקי התורה. אז אם רב הוא כמו עורך דין, רב ברבנות הראשית לישראל הוא כמו שופט. אם להפוך לעורך זה מאוד קשה ולוקח שנים של לימודים, תחשבו ששופט זה דרגה מעל עורך דין.

אני אמנם כותב בלוג פוסטים רבים בנושאי תורה והשקפה, אבל אני רחוק מלהיות פוסק הלכתי ואני בטח שלא יכול לחלוק על הרבנות הראשית בנושא כשרות, אני לא מבין בזה מספיק כדי לחלוק עליהם. ועכשיו תחשבו שבאים קבוצת אנשים שטוענים שהם יודעים יותר טוב. שהרבנות הראשית לישראל לא עושים את עבודתם כרואי. שהם לא מחמירים מספיק במקומות בהם לטענת אותם רבני בד"ץ חייבים להחמיר. והדבר הכי גרוע, שהם לא אומרים את זה כדי לנסות לשנות את הרבנות, אלה כדי להוציא מזה רווח כלכלי. אם לשכנע מספיק לקוחות שהבד"ץ כשר יותר זה יכניס להם כסף. יש להם מניע כלכלי להחמיר בהלכה במקומות שאולי לא באמת צריך להחמיר בהם. וזה יוצר ניגוד אינטרסים, האם הבד"ץ מחמיר יותר מאשר הרבנות כי הם יודעים טוב יותר? כי הם צדיקים יותר? או כי יש להם אינטרס כלכלי לעשות את זה. יש פה בעייתיות מסוימת. 

שחיתות ושוחד

יש הטוענים כי הבד"ץ הוקם בעקבות שחיתות ושוחד ברבנות הראשית לישראל. ואמנם התפקיד של הרבנות הראשית לישראל הוא קדוש, זה לא אומר שהאנשים שעובדים שם הם קדושים. אבל בכל ארגון מדיני עלולים להיות אנשים מושחתים רשעים שמוכרים את קדושת התפקיד, האחריות, והכבוד שלהם תמורת תעוות בצע. זה יכול לקרות במשטרה, בצבא, במשרד הבריאות, ואפילו ברבנות. אני לא אתפלא אם אנשים מושחתים כאלה נתפסו על חם. אבל העובדה שיש שוטרים מושחתים לא אומרת שצריך להקים משטרה פרטית מהסיבה הפשוטה שגם משטרה פרטית עלולה להיות מושחתת אז מה עשינו בזה? אותו דבר עם הרבנות. אנשים מושחתים ברבנות יש לתפוס, לבזות, ולגרש מהתפקיד. להקים ארגון כשרות פרטי לא באמת יפתור משהו כי אני שלא מכיר אישית לא את אלו ולא את אלו אין לי סיבה לחשוב שגם בבד"ץ לא יהיו אנשים מושחתים. מאין לי לדעת שהחותמת שלהם על האריזה של האוכל שלי לא התקבלה בכסף מתחת לשולחן? אם הם זורעים ספק ברבנות הראשית תמורת רווח כלכלי, מאין לי שהם בעצמם לא מושחתים? למה לי לסמוך עליהם יותר מאשר על הרבנות?

עד כמה באמת צריך להחמיר?

טענה נוספת לטובת קיומו של הבד"ץ היא שהם מחמירים יותר מהרבנות. החוקים שכתובים בתורה הם החוקים אותם עלינו לשמור. אבל קשה לנו לשמור חוקים שאין לנו הבנה מלאה כיצד לשמור אותם. זאת הסיבה שיש אנשים שהתפקיד שלהם הוא לפרש את החוקים לפסקי דין קטנים ומפורטים יותר הנקראים הלכות. קביעת ההלכות הוא תפקיד מועצת חכמי השבט. הסנהדרין, הרבנות הראשית לישראל, תקראו להם איך שתרצו. הפואנטה שהם אלו שקובעים מה דבר ההלכה וכיצד עלינו להבין את חוקי התורה. כל עוד מה שהם קובעים לא סותר את התורה לחלוטין או מוסיף חוקים שהתורה מעולם לא כתבה ואפילו לא רמזה עליהם, וכל עוד הם לא מתירים את מה שהתורה בפירוש אסרה, הם אלו שתפקידם לקבוע מה ההלכה אומרת. אם מועצת חכמי השבט קבעו שמשהו מותר, וזה לא סותר את חוקי התורה באופן מפורש (כמו אבקת חלב נכרי, או היתר מכירה, למשל) אז זה מותר. אין לנו צורך לפקפק בפסק דינם ולהמחיר מעל מה שהם קבעו. זה לא מכבד אותם, וזה מיותר. 

אנשים אשר יוצאים נגד הרבנות הראשית לישראל ומפקפקים בסמכות שלהם, הם בעצם מפקפקים במועצת חמכי השבט ובכך גם בכל השבט. אנשים אשר מקימים בית דין משלהם מבדילים את עצמם משאר העם כאילו הם גוף נפרד ולא שייך. עם ישראל צריך להיות מאוחד, כי רק ביחד אנחנו באמת עם. אם כל אחד עכשיו יתפצל לשבט נפרד בעוד כמה מאוד שנים אנחנו גם נתפצל לעמים שונים ודתות שונות. 

תחשבו על זה שאחת היתרונות שיש לכשרות הוא שהכשרות מאחדת אותנו במלוא מובן המשפט סביב השולחן. אנחנו לא יכולים לאכול ממאכלי הגוים, לחגוג איתם את החגים שלהם, ולאכול בבית שלהם כי האוכל שלהם לא כשר בעבורינו. שזה בסדר, זה תומך במניעת התבוללות. אבל עכשיו תחשבו שבתוך עם ישראל, עקרונית כולם אמורים לאכול אצל כולם ואז יש לנו משהו שמאחד אותנו. בפועל זה לא קורה כמובן כי לא כולם בוחרים לשמור כשרות, אז כבר יש לנו פלג בעם של דתיים ולא דתיים. הפלג הזה הוא גדול והוא מצער. מה שהבד"ץ יוצר זה פלג נוסף. אנשים שאוכלים רק רבנות יכולים לאכול אצל מי שאוכל בד"ץ כי הבד"ץ מאושר על ידי הרבנות, אבל מי ששומר רק בד"ץ לא יכול לאכול אצל אלו ששומרים רבנות כי זה "לא מספיק כשר" בעבורם. העם שלנו היה מחולק מספיק גם בלי זה, בואו לא נוסיף. 

אז מי צודק?

אנשים שאוכלים רק בד"ץ טוענים כי הרבנות הראשית לישראל לא עושה את עבודתה כראוי ויש להקפיד עליהם. לעומתם, אנשים שאוכלים רבנות טוענים שהם סומכים על הרבנים ולא מזלזלים / מפקפקים בידע שלהם ובעבודתם. אז מי צודק?

קשה להגיד אם יש צודקים בסוגיה הזאת. המגרעות שציינתי לא מבטלים את היתרונות. בסופו של דבר כל אחד בוחר את דרכו לבד ומחליט לעצמו מה הוא אוכל ומה לא. ומי יודע? אולי הבד"ץ באמת צודקים והרבנות הראשית לישראל היא מתירנית מידי, בסופו של דבר הם שליחי ציבור ולא נבחרו ביד נביא. הדבר היחידי שאני יכול להגיד בבטחון, זה שאדם אשר בוחר לאכול רק בד"ץ חייב להכיר ביתרונות ובחסרונות של הארגון הזה, ולא רק לחזור אחרי הסלוגן התמכורי שההחמרה היא עדיפה יותר, ולכן אני מעדיף לשלם לארגון פרטי שיבדוק את האוכל שלי במקום או בנוסף לגוף המדיני. 

תמונה: https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/3/31/%D7%97%D7%95%D7%AA%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%93%22%D7%A5_%D7%9E%D7%97%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%93%D7%AA.jpeg