להיות ער

להיות ער

לאחרונה ישנה תנועה חברתית שנקראת WOKE - להיות ער. אנשים "מתעוררים" ו-"מעירים" את תשומת הלב לבעיות חברתיות שונות כגון גזענות, הומופוביה, שוביניזם, הפליה, משבר האקלים, פשעי מלחמה, וכו'. אנחנו היהודים לכאורה צריכים לשמוח שהתנועה הזאת קיימת, שהרי היהודים היו מיעוט נרדף במשך אלפיים שנה. ואפילו עכשיו כשיש לנו מדינה, אויבים זרים עדיין רודפים אותנו. יהודים בחו"ל עדיין סובלים מאנטישמיות, יהודים בארץ סובלים מהטרור של אויבים זרים המנסים לכבוש אותנו. אנחנו מדינה מאוד קטנה שנמצאת תחת אש בלתי פוסקת בחסות מדינות ענקיות כמו איראן ורוסיה. אנשים שקוראים לעצמם "ערים" אמורים להיות מאה אחוז בצד שלנו לפי ההיגיון.

אך למרבה הצער דווקא אותם אנשים "ערים" ו-"ליברליים" הם גם מאוד אנטישמים והם מעדיפים להאמין לשקרים של ארגוני טרור מאשר לעובדות מוכחות של מדינה דמוקרטית. את האבסורד הזה לא ניתן להסביר במילים. בזמן שבעזה זורקים להט"בים מגגות בניין, ואילו בישראל תולים דגלים צבעוניים ועורכים לכבודם מצעד, להט"בים בארצות הברית (ולעיטים גם פה בארץ) מרימים דגלי פלסטין. ההיגיון אומר שככל שאתה יותר ליברלי ככה אתה אמור להיות רחוק יותר מארגוני טרור ואסלאם באופן כללי, אבל המציאות מראה שככל שאתה יותר שמלאני ככה אתה יותר קרוב לתמיכה בארגוני טרור ופשעי מלחמה נגד אזרחי ישראל. 

אז איפה ההיגיון של אותם אנשים נאורים שאמורים להגן על המיעוטים? איך היהודים הפכו אצלם לארגון טרור בעוד שהחמאס ללוחמי חופש לגיטימיים? איך לרצוח, לאנוס, לזרוק רקטות, ולחטוף אזרחים הפך ללוחמה הוגנת בעוד שפעולות צבאיות נגד ארגון טרור הפך לפשעי מלחמה? מה עובר בראשם של אותם צעירים נאורים עם השיער בכל צבעי הקשת? איפה ההיגיון שלהם? האם זה מגיע מחוסר ידיעה, או מתוך עצימת עיניים מודעת לאמת? בהתחשב לעובדה שאנחנו חיים בעידן האינטרנט וכל ההיסטוריה זמינה בנייד שלהם אני בספק שהם באמת לא יודעים. אני בטוח שהם מודעים לכל מה שהולך בארץ, או לפחות יכולים להיות אם הם רוצים. אבל הם לא רוצים, לשנוא יהודים זה קל יותר. 

ועם כל הנאמר לעיל, האם היחס שלהם לישראל פוסל את כל שאר הדברים שהאנשים הנאורים מאמינים בהם? או שזהו הוא דבר יוצא דופן, ואילו שאר האידאולוגיה הנאורה היא טובה. מצד אחד, החמאס ללא ספק משתמש באזרחים בתור מגן אנושי וסילוף עובדות היסטוריות כדי להצדיק את מה שהם עושים. השיטה שלהם מצליחה להטעות רבים, אפילו כאלה שגרים פה בארץ, ואפילו כאלה שקרובי המשפחה שלהם נחטפו לעזה או נרצחו ביד החמאס. אם אישה שהוריה נטבחו בשואת 7 לאוקטובר אומרת שהיא עדיין תומכת בפלסטינים, איך אפשר לשפוט נערים ונערות באוניברסיטאות אמריקאיות שאפילו לא מסוגלים להציג איפה ישראל או עזה נמצאים על מפת העולם?

מצד שני, הם יכולים לחקור ולהעמיק בעניין. הם יכולים לפחות לנסות לראות את הצד שלנו כמו שאני רואה את הצד שלהם. אני יכול להסביר את האידיאולוגיה שלהם אפילו שאני לא מסכים איתה, הם אפילו את האידיאולוגיה של עצמם לא מבינים, רק חוזרים כמו תוכים על האמרה שקוראת לגרש את כל היהודים לגלות – FROM THE RIVER TO SEA.

אז מתבקשת השאלה, האם אנשים שהם גם לא חכמים במיוחד, וגם אנטישמים, יכולים באמת ללמד אותנו משהו על חמלה, הבנה, ואהבת חינם? האם אדם שהוא גזען שנלחם בגזענות הוא לא היפוקריטי, צבוע? או שיש להבדיל בין הרעיון לאדם? מה נכון?

אני חושב שהנכון הוא שילוב בין שניהם. מצד אחד אנחנו ללא ספק חייבים להבדיל בין האדם לרעיון. נגיד, הנאצים אהבו בעלי חיים, היטלר היה צייר מאוד מוכשר. העובדות האלה לא הופכות רעיונות כמו טיפול בבעלי חיים או אומנות לדברים פסולים, אלה שהרעיונות האלה קיימים מעבר לנאצים ואפילו למרות הנאצים הייתי אומר. גם רעיונות כמו חמלה, ומלחמה בגזענות ואפליות מסוג אחר הם רעיונות במקורם טובים, שנאת חינם ידועה כדבר רע. אבל לא כל מי שהוא לא גזען הוא בהכרח אדם טוב, וגם, אם אדם רע יוצא באמירות נגד גזענות, אבל בשם של האידיאולוגיה הזאת הוא תומך ברצח חפים מפשע, אין זה הופך התנגדות לגזענות לדבר פסול, אבל זה הופך את אותו האדם לאדם רע בלי קשר, ולמעשה, בגלל הדברים שהוא אומר.