אמונה בעולם הבא

אמונה בעולם הבא

המוות מאחד את כולם

אם יש משהו משותף לכל הדתות בעולם מכל הזמנים זה האמונה בחיים שאחרי המוות. בין אם זה "הל" או "ולהאלה”, "טרטרס”, "הדיס”, גן עדן, אש הגיהינום הנצחית או 72 בתולות, גלגול נשמות, או מעבר למימדים אחרים, כל הדתות העתיקות והנוכחיות, כולן מאמינות שהמוות הוא לא הסוף אלה התחלה של משהו אחר. ואפשר להבין את זה, כי אם יש משהו משותף לכל האנושות מאפריקה לאוסטרליה, מהודו לאמריקה, מהטונדרה הקרה ועד למדבר סהרה, זה שכולם מתים. גם המצרים, וגם היוונים, גם האצטקים, וגם השבטים האפריקאים. גם הבודהיסטים, וגם ההינדואיסטיים, כולם מתים בסוף.

כל הדברים האלה נכונים לכל הדתות חוץ מדת אחת – היהדות. נכון שספרים יהודיים רבים מדברים על גן עדן, וגיהינום, וגלגול נשמות, אבל האמונה בעולם הבא הגיעה ליהדות יותר מאוחר וככל הנראה מדתות אחרות. בתורה, שהיא הבסיס לכל היהדות לא כתוב על זה כלום. בתורה יש עונש אחד שהוא גרוע יותר מעונש מוות וזה עונש המשכי לדורות. אדם וחווה קיבלו עונשים שאנחנו סובלים מהם עד היום. העמלקים קיבלו עונש השמדה לדורות, יש עונש כרת שאנשים נכרתים מהעם והילדים שלהם כבר לא יהודים. אבל כל העונשים שיש בתורה הם עונשי העולם הזה. לא כתוב בשום מקום מה קורה אחרי שאנחנו מתים. כמובן שאדם אשר יבוא היום ויגיד כי אין עולם הבא בכלל הוא יכפור בדברי חז"ל, אבל הוא לא יכפור בדברי התורה, אלה רק בדברי חז"ל.

יש כאלה שיגידו שחז"ל למדו שיש עולם הבא מהתורה כי זה רמוז בה, אבל אני חושב שדבר כל כך חשוב כמו חיי העולם הבא אמור להיות כתוב באופן מפורש וברור ולא רמוז. התורה שהולכת להסברים מפורטים ומדוקדקים עם מי מותר ועם מי אסור לקיים יחסי אישות, מה מותר ומה אסור לאכול, וכמה אחוז תרומה עלינו לתת, התורה הזאת לא תדבר באופן מפורט על נושא כה גדול כמו חיי העולם הבא? אם זה גן עדן, גיהינום, גלגול נשמות, או כל דבר כזה או אחר? איפה ההיגיון?

חשיבות החיים שאחרי המוות

האמונה בחיים שאחרי המוות היא אמונה מאוד אופטימית שרבים נאחזים בה על מנת לשרוד. זה עוזר לנו להתגבר על הכאב של איבוד האנשים היקרים לנו. כשאנחנו מאמינים שהם איי שם למעלה ואנחנו עוד ניפגש באותו הרגע המוות מרגיש כמו פרידה זמנית ולא נצחית. נוסף על כך, האמונה בחיים אחרי המוות מקנה לנו אמונה בצדק. כאשר אנחנו רואים אנשים רשעים מתים מבלי שקיבלו את עונשם הראוי בעולם הזה, האמונה שהם ישרפו בגיהינום נותנת לנו את הכוח שלא להוריד את הראש ולהתייאש. החיים שלנו הם קצרים מאוד וקשה לנו להאמין שיום אחד הכל ייגמר ואנחנו פשוט נשכב באדמה, האמונה הזאת בהמשכיות של עצמינו נותנת לנו תחושה של מטרה כלשהי. חיים קצרים ללא כל המשך יכולים להיראות ריקים וחסרי משמעות.

דבר נוסף שהחיים אחרי המוות נותנים לנו היא אמונה בשכר הולם. אנשים רבים מאמינים שהמצוות שהם מקיימים בעולם הזה יתנו להם שכר בעולם הבא. ואמנם המצווה עצמה היא השכר, היא לא תמיד מרגישה כמו שכר כי יש מצוות שלעשות אותם זה לא בדיוק מה שהייתי מגדיר כמשהו "כיף". אנשים רבים מקיימים מצוות שגם אם הם לא נהנים מהם באותו הרגע, הם מאמינים שהשכר של אותם המצוות שווה את המאמץ.

הנזק של האמונה בחיים אחרי המוות

כאשר אנחנו מאמינים שיש חיים אחרי המוות זה מוריד מערך החיים. מה זה החיים בעולם הזה? הם כצל עוברים, כהרף עין אנחנו נולדים ומתים. הזמן שלנו הוא אפילו לא נקודה בציר הזמן של היקום. החיים שלנו הם משהו שכל כך קל לאבד בטעות או בכוונה, באשמתינו או באשמת אחרים. קשה לנו לעכל שדבר כל כך קצר ושברירי יכול להיות הדבר הכי יקר והכי קדוש בעולם. אנחנו לא מסוגלים לעכל את המהות של המושג הזה - קדושת החיים. כי איך אפשר לקדש משהו שהוא לא נצחי? שחולף מהר בלי שנרגיש אפילו. שיכול בכל רגע להיקטע?

אבל זה מה שאנחנו לומדים מהתורה, שהחיים הם בעלי הקדושה הכי עליונה שיש. פיקוח נפש דוחה אפילו את יום הכיפורים, פיקוח נפש דוחה הכל. (אמנם חז"ל לאחר מכן תיקנו את המושג "יהרג ואל יעבור" אבל זה לא ציווי ישיר מהתורה אז לא אדבר עליו כרגע). בתורה הדבר הכי חשוב הוא החיים, העונש הכי גרוע הוא המוות, והרצח הוא אחד האיסורים הכי גדולים. התורה לא נותנת לנו שום מידע לגבי החיים אחרי המוות לא כי היא שוללת את הקיום שלהם אלה כי הם לא רלוונטיים לנו – הדבר הכי חשוב הוא החיים, והתורה באה כדי ללמד אותנו איך לחיות אותם נכון כדי שהם לא יתבזבזו סתם אלה יהיו בעלי משמעות.

אם כל העולם כולו היה מקדש את החיים בקדושה עליונה, היו פחות מלחמות. כי איזו אמא תשלח את הבן שלה בלב שלם למות בקרב בעולם המקדש את החיים, בעולם שלא מאמין בחיים אחרי המוות, בעולם שמאמין שחיים רק פעם אחת. בעולם כזה החיים הם קדושים, ואנשים היו עושים הכל כדי לשמור עליהם. הם היו מנסים לפתור קונפליקטים בדרכים דיפלומטיות. קחו את הפלסטינים למשל, הם מוכנים להקריב אינספור אנשים מהעם שלהם למען המטרה שהם הציבו לעצמם להשתלת על ישראל. איך יכול להיות שהם לא מפחדים מהמוות? שהם יודעים שרבים מהם יהרגו אבל הם בכל זאת יוצאים למלחמה נגדנו? התשובה היא שהם מאמינים שכל מי שמת אצלם הולך לגן עדן והם ייפגשו פעם נוספת. למעשה, סיפורי גן עדן או כל דבר כזה או אחר עמד מאחורי מלחמות רבות במהלך ההיסטוריה, חיילים מוכנים ללכת לקרב למען המלך שלהם כי הם מאמינים שבעולם הבא הם יקבלו על כך פיצוי. בין אם מדובר בוויקינגים שהאמינו שמי שמת בקרב הולך ל-”ולהאלה", בין אם מדובר בשהידים שמאמינים שמי שמת בקרב מקבל 72 בתולות.

האמונה בעולם הבא מזלזלת בקדושת החיים האלה. היא הופכת את המוות מהאסון הכי כבד לסה"כ שלב מעבר, אפילו לפרס בתרבויות הכי ברבריות. הייתי אומר שיש תרבויות שאפילו מקדשות את המוות יותר מאשר את החיים. כמו אצל הוויקינגים והברברים, בארגוני הטרור האסלאמי למות בקרב זה קדוש יותר ונעלה יותר מלחיות בשלום עם עמים אחרים ולשגשג.

כתות בסגנון שערי גן העדן HEAVENS GATE, או העיירה של ג’ונס JOHNSTOWN ניצלו אמונה בעולם הבא כדי לשכנע אנשים לקיים התאבדות המונית. כתות בסגנון אוהם שנריקיו, משפחת מנסון, או החמאס משתמשים בעולם הבא כדי לעודד אנשים לרצוח. כתות רבות אחרות ברחבי העולם מנצלים אמונה בחיים שאחרי המוות וגלגול נשמות כדי לשכנע אנשים שהמנהיג שלהם הוא גלגול של איזה אליל חשוב. הם עושים זאת כדי להצדיק עבדות, ניצול מיני, ותועבות אחרות בסגנון. מדיומים למיניהם משתמשים באמונה בעולם הבא ויכולת תקשור עם המתים כדי לנצל אנשים כלכלית. סיאנסים, לוחות OUIJA ועוד שקרים ושטויות בסגנון מכניסים להם רווחים של מיליונים מכספם של תמימים שבסה"כ רוצים לדבר פעם נוספת עם קרובי משפחה וחברים.

סיכום

אמונה בחיים שאחרי המוות יכולה להיות נקודת אור ותקווה שיש המשכיות גם לנו וגם לאהובים שלנו, שאם לא ראינו צדק בעולם הזה נראה אותו בעולם הבא, שאנחנו עוד ניפגש עם אנשים שאנחנו אוהבים. אבל האמונה הזאת יכולה להיות גם מאוד הרסנית ולהביא לעולם טרור, רצח, ופשעים אחרים. כשאנשים משוכנעים שיש עולם הבא, שזה לא הכל, הם פחות מפחדים מהמוות, ומי שפחות מפחד מהמוות לא מפחד לסכן את חייו, או אפילו להקריב אותם למען הישג מטרה כלשהי.

בפוסט הזה אני לא בא להגיד שיש או אין עולם הבא, אני כמו כולם, לא יודע מה קורה אחרי המוות. מה שאני אומר זה שהדבר שצריך לקדש זה את החיים. אלו שמסרו את נפשם, החיילים הגיבורים שלנו, הם לא מקדשים את המוות אלה שזה פשוט קרה להם, הם הקריבו את עצמם בלית ברירה, ועלינו לכבד את המוות שלהם ולבכות ולהספיד אותם. אלו שחיים צריכים לקדש את החיים ולברך ולהגיד תודה על כל יום חדש, על כל רגע נתון. אסור לנו לחשוב על העולם הבא, על חיים אחרי המוות, אלה על העולם הזה, על מה שיש כאן ועכשיו. כי החיים שלנו קצרים וצריך לעריך כל רגע. כשאנחנו מקיימים מצוות עלינו ללמוד כיצד הם הופכים את החיים האלה לטובים יותר, ולא על ה-”פרסים" או ה-"עונשים" שאנחנו לא ברור אם נקבל או לא בעולם הבא שלא ברור אם הוא אמיתי או לא כי לא ברור מי המציא אותו. אלהים לא הבטיח לנו עולם הבא, הוא נתן לנו את החיים האלה ועלינו לשבח על החיים שיש ולא לחשוב על העולם שמעבר.

תמונה: https://www.hiclipart.com/free-transparent-background-png-clipart-phydx/download